מבחינתי, ההחלטה להקים את מפלגת "ישראל חזקה" אינה רק פרשת השבוע. היא החלטה אישית גורלית, אחת החשובות ביותר שהחלטתי בחיי.
קוראי פרשת השבוע מכירים היטב את השקפת העולם שלי. יש קו עיקבי בדברים אותם אני כותב לכם כמעט מדי שבוע. ארבעה דברים עיקריים מדאיגים אותי ואינם נותנים לי מנוח:
• איך בונים מחדש בישראל את מדינת הרווחה שנהרסה דווקא כשהמשק והכלכלה התחזקו כל כך. איך חוזרת הממשלה להיות אחראית לבריאות האזרח, לחינוך ילדיו, לזקנתו בכבוד.
• איך מחזירים לחברה הישראלית את הערכים המוסריים שאפיינו את היהדות בכל הדורות: כבוד האדם, ערבות הדדית, הגנת החלש.
• איך מבטיחים שבסיבוב הבא עם איראן ושלוחיה (חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד איסלמי) תנחל ישראל ניצחון מוחץ, ומבלי שייגרם נזק קשה לאזרחים בעורף.
• איך מסיימים בהסכם, ובהקדם, את הסכסוך עם הפלשתינאים. סכסוך המזיק לנו מוסרית, כלכלית ומדינית, ושעקרונות פיתרונו ידועים כבר לכל.
התשובות שלי לשאלות אלה הן מטרותיה של
"ישראל חזקה".
בעשרים השנים האחרונות, פעלתי ברוח הדברים אותם אמרתי, בחזקת "אומר ועושה". כך עשיתי כשר בריאות, כשר תחבורה, כמחוקק בענייני בריאות וגמלאים, כסגן שר ביטחון וכחבר פעיל בוועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון. היות שאני מעוניין בתוצאות ולא בכותרות, חלק גדול מאד מהדברים שעשיתי בתחום הביטחוני והמדיני אינו ידוע ומקצתו גם לא יוודע לעולם.
הקמת "ישראל חזקה" היא המשכה של העשייה הציבורית שלי. ההחלטה להקים את "ישראל חזקה" היתה כרוכה בהחלטה לעזוב את מפלגת העבודה. זו היתה החלטה קשה וכואבת. למעלה מעשרים שנה הקדשתי את כל כולי למפלגה ולהצלחתה. יש לי בה מאות חברים טובים, חלקם חברי נפש ממש. אבל, אין זו אותה המפלגה אליה נכנסתי עם שחרורי מצה"ל. אבד בה העניין ברעיונות ובמימושם, וחמור מכך אבד הרצון להיות הכוח המוביל במדינה תהליכים ומהלכים. תשוקה לשלטון אין בה די. צריכה להיות תשובה ברורה לשאלה מה ייעשה בשלטון לכשנזכה בו. מהו החזון של ישראל בעתיד? התשובה לכך לא ניתנת.
עוד בקיץ 2006 דיברתי על הצורך בהערכות חדשה של מחנה המרכז-שמאל. בשיחותי עם אישים שונים בכנסת לא מצאתי שותפים למהלך כזה. בשנה האחרונה, בכל פורום של מפלגת העבודה בו הופעתי, התרעתי והזהרתי – אם לא נוביל בנושא המדיני ובנושא החברתי לא נוכל להיות כוח מרכזי במדינה. לצערי הרב גיליתי כי אין עוד בעבודה האנרגיה הדרושה לצאת מן המשבר ולשוב ולהיות כוח מוביל. כאשר ראיתי הדברים לאשורם, הגעתי למסקנה כי אין אני יכול להיות שותף לאי-העשייה וכי אין דרך להשאר נאמן לעקרונות שאני מאמין בהם אלא פשוט לנסות ולהתחיל מחדש. לא קל, אבל אין ברירה אחרת. גם בשרותי הצבאי לא הלכתי אלא אל המשימות המסובכות, הקשות והמסוכנות. הלכתי לאן שחייבה טובת המדינה.
את מקומי בכנסת החזרתי השבוע למפלגת העבודה. חשבתי שאין זה ראוי לפעול להצלחת "ישראל חזקה" ממושב הכנסת שניתן בפתק הבוחר למפלגה אחרת. זהו לדעתי המעשה הנכון לעשותו.
אני מצפה מכל מי שמזדהה עם השקפותי ושמעוניין להיות שותף ביצירת מסגרת פוליטית שתתנהל בתרבות שקופה ושיוויונית להצטרף אלי בדרך הארוכה אותה התחלתי השבוע.
שבת שלום,
אפרים סנה