הקמת "ישראל חזקה" היא המשכה של העשייה הציבורית שלי. ההחלטה להקים את "ישראל חזקה" היתה כרוכה בהחלטה לעזוב את מפלגת העבודה. זו היתה החלטה קשה וכואבת. למעלה מעשרים שנה הקדשתי את כל כולי למפלגה ולהצלחתה. יש לי בה מאות חברים טובים, חלקם חברי נפש ממש. אבל, אין זו אותה המפלגה אליה נכנסתי עם שחרורי מצה"ל. אבד בה העניין ברעיונות ובמימושם, וחמור מכך אבד הרצון להיות הכוח המוביל במדינה תהליכים ומהלכים. תשוקה לשלטון אין בה די. צריכה להיות תשובה ברורה לשאלה מה ייעשה בשלטון לכשנזכה בו. מהו החזון של ישראל בעתיד? התשובה לכך לא ניתנת.
 

עוד בקיץ 2006 דיברתי על הצורך בהערכות חדשה של מחנה המרכז-שמאל. בשיחותי עם אישים שונים בכנסת לא מצאתי שותפים למהלך כזה. בשנה האחרונה, בכל פורום של מפלגת העבודה בו הופעתי, התרעתי והזהרתי – אם לא נוביל בנושא המדיני ובנושא החברתי לא נוכל להיות כוח מרכזי במדינה. לצערי הרב גיליתי כי אין עוד בעבודה האנרגיה הדרושה לצאת מן המשבר ולשוב ולהיות כוח מוביל. כאשר ראיתי הדברים לאשורם, הגעתי למסקנה כי אין אני יכול להיות שותף לאי-העשייה וכי אין דרך להשאר נאמן לעקרונות שאני מאמין בהם אלא פשוט לנסות ולהתחיל מחדש. לא קל, אבל אין ברירה אחרת. גם בשרותי הצבאי לא הלכתי אלא אל המשימות המסובכות, הקשות והמסוכנות. הלכתי לאן שחייבה טובת המדינה.
 

את מקומי בכנסת החזרתי השבוע למפלגת העבודה. חשבתי שאין זה ראוי לפעול להצלחת "ישראל חזקה" ממושב הכנסת שניתן בפתק הבוחר למפלגה אחרת. זהו לדעתי המעשה הנכון לעשותו.
 

אני מצפה מכל מי שמזדהה עם השקפותי ושמעוניין להיות שותף ביצירת מסגרת פוליטית שתתנהל בתרבות שקופה ושיוויונית להצטרף אלי בדרך הארוכה אותה התחלתי השבוע.