הדפסאדוני הנסיך ראאד בן זייד, ראש ממשלת ישראל, עמיתי השרים וחברי הכנסת, משפחת רבין, אורחים וידידים, עובדי רש"ת.
המסוף הזה, מסוף גבול ערבה, הוא אחד מסמליו של השלום בין ישראל לירדן. אחד מסמליו המעשיים, שכן הוא נועד לאפשר מעבר נוח של בני שני העמים ושל אורחיהם התיירים, מארץ לארץ, באזור בו פוטנציאל התיירות, השיתוף הכלכלי והתחבורתי, הוא ללא גבול.
לכן אין דבר נכון יותר מאשר להנציח בו את שמו של מנהיגנו, יצחק רבין, אשר נרצח ע"י אויבי השלום.
רבין טיפח את היחסים המיוחדים עם המלך המנוח, שנים הרבה לפני שנחתם הסכם השלום עם ירדן. הוא הבין כי בין ממלכת ירדן ההאשמית לבין ממשלת ישראל קיים שיתוף אינטרסים יסודי מאוד, זיקה אסטרטגית הדדית, הנובעת ממצבן המיוחד של שתי המדינות. על כן מייד לאחר שהסכמי אוסלו אפשרו זאת "האיץ את המו"מ לחתימת הסכם השלום עם ירדן".
בהסכם זה היה תקדים יצירתי חשוב על פיו תיתכן הפרדה בין הריבונות על שטח, לבין הבעלות עליו, לבין זכות השימוש בו. טכס החתימה התרחש ממש לא הרחק מכאן וכולנו זוכרים אותו, על התרוממות הרוח ועל אווירת התקווה.
מחר הראשון במרס, יכולים היינו לחגוג עם רבין את יום הולדתו השמונים. ונמצאים כאן אנשים שהיו מקיפים אותו ביום זה באהבה נאמנה והערצה, והוא היה משיב להם בהסמקה רבינית ובחיוך ביישני. אך רבין ואנחנו לא זכינו. אנו עורכים את המעמד הזה בלעדיו, בימים כאלה חשוב להישען על זכרו ולשאוב ממנו כוח עמידה כי רבין יש לזכור, להזכיר ולא לשכוח - היה איש שבז לתבוסתנות, בז לחולשת הדעת, בז לנטייה לברוח מאיפה שקשה. היום נוטים לזכור את הפשרה האמיצה , אבל רבין היה גם ובמיוחד, איש ההתעקשות על העיקר, והעיקר בעיניו היה ביטחון ישראל ואזרחיה.
http://www.sneh.org.il/
ד``ר אפרים סנה