הברית החדשה - אל-מוניטור, 2 יולי 2014

האירועים בעיראק הם התפתחות חמורה. זו האצת התפשטותו של האיסלאם הקיצוני במזרח-התיכון. התפשטות זו יש לנטרל שלושה איומים עיקריים: חתרנות גוברת של איראן ושלוחיה, מדינית וצבאית, הנתקלת בהשלמה אדישה מצדן של הדמוקרטיות המערביות; זליגה של הפעילות הג'יהאדית מסוריה ומעיראק לתוך ירדן וכישלון ממשלתו של הגנרל סיסי לשקם את הכלכלה המצרית. הצעדים הבאים דרושים כדי לסכל סכנות אלה: • להציב מול איראן קואליציה אזורית חזקה עם עליונות צבאית ומודיעינית. • לסייע לירדן להגן על גבולותיה ועל יציבותה הפנימית. • חיזוק הגורמים המתונים באופוזיציה הסורית. • סיוע כלכלי לממשלת מצרים על-ידי השקעות זרות במשק האנרגיה, בתעשייה ובתשתיות הלאומיות. למרבה הצער, בנות בריתה של ארה"ב באזור אינן יכולות לסמוך עליה במלוא הצעדים האלה. לדוגמה, הממשל האמריקאי מטיף דמוקרטיה לגנרל סיסי, אך שלל ממנו כלים חיוניים (מסוקי אפאצ'י למשל) ללחימה בגרילה האיסלמיסטית בסיני. אלה שהאזינו לנאום מדיניות החוץ של הנשיא אובמה לפני שבועות אחדים במכללת ווסט-פוינט, הבינו היטב כי הוא מעדיף עיסקה עם משטר האייטולות על פני עימות איתו. היותו של דאע"ש בעיראק "אוייב משותף" לארה"ב ולאיראן עלול לשמש כתירוץ מצדיק לעיסקה מעין זו. מילותיה של וושינגטון, הצודקות והכנות ברוב המקרים, אינן מגובות עוד בנכונות להפעיל כוח. ארה"ב תמשיך ותמכור נשק מתוחכם לבנות בריתה במפרץ, תמשיך ותסייע לישראל במיזמי הגנה חיוניים, אך לא מעבר לכך. סיוע משמעותי לאופוזיציה המתונה בסוריה יהיה בחזקת הפתעה טובה, אם יבוא. מדינות במזרח-התיכון הרוצות להגן על עצמן מאיסלאם קיצוני, סוני או שיעי, תצטרכנה לעשות זאת בעצמן, לסמוך על עצמן מבלי להשען על כוחות שמחוץ לאזור. זו המציאות החדשה במזרח-התיכון והיא משוועת להקמתה של ברית חדשה. אבני הפינה לברית זו הן סעודיה, מצרים וישראל – מדינות עם יתרונות ייחודיים. סעודיה תתרום לברית את עצמתה הכלכלית ואת מעמדה המוביל בשוק האנרגיה, מצרים תתרום את משקלה הפוליטי ואת עוצמתה הצבאית, ישראל תעניק לברית את המימד המדעי והטכנולוגי. שותפות חיוניות בברית הן איחוד האמירויות וירדן, שגם להן יתרונות ייחודיים. גם המדינה הפלשתינאית העתידית היא שותפה טבעית לברית זו. אם לא תקום הברית האזורית החדשה ושלושת האיומים לא יסוכלו, תחיה ישראל במציאות שהיא סיוט אסטרטגי: כאוס במצרים, כוחות ג'יהאדים בירדן המשליטים את מרותם על מזרח סוריה ומרכזה, מאה אלף טילים ורקטות בלבנון הנשלטת על-ידי חיזבאללה, איראן מדינת-סף גרעינית חמושה בטילים באליסטים ארוכי טווח. אם תקום הברית האזורית ללא ישראל, תהיה זו היא המדינה המנודה באזור, היא ולא איראן. התנאי היסודי לבנייתה של הברית האזורית החיונית כל כך לביטחון ישראל, הוא הסכם שלום ישראלי-פלשתינאי. מתאר ההסכם ידוע היטב, כך גם מחירו. עשרים אלף משפחות מתנחלים יצטרכו להתפנות אל תוך הקו-הירוק, כולל לגושי ההתיישבות שישארו ממערב לגבול החדש, המוסכם. מחיר היישוב-מחדש, תהליך שיימשך 5 שנים, הוא בשיעור של 1.5% מהתוצר הלאומי של ישראל, בכל אחת מחמש השנים האלה. התגמול הכלכלי של הסכם השלום עולה על מחיר זה פי כמה וכמה. כפי הידוע לי, ישנו רצון רב במדינות האזור שהזכרתי, להקמת השותפות האזורית החדשה. את יוזמת השלום הערבית, המציעה שלום מלא עם כל מדינות ערב בתמורה לנסיגה לקווי 67, לוקחים במדינות אלה ברצינות רבה. אבל אין שום שמץ של סיכוי, שברית זו תקום כאשר הגדה המערבית תחת כיבוש ישראלי ומדינה פלשתינאית אינה קיימת עדיין. האירועים האחרונים באזור הם צלצול השכמה. מה שנחוץ הוא ממשלה בירושלים שתבין את גודל ההזדמנות ההיסטורית ותנצל אותה.

8/10/2014