המלחמה בעזה אפשר שלא תסתיים בהסכם, אך היא עשויה להסתיים בהסדר חדש בלתי כתוב. מהן ההנחות שצריכות לעמוד בבסיסו? ראשית, נביט במפה. עזה נמצאת על סף ביתנו ממש. בשניים משלושת גבולותיה היבשתיים גובלת עזה בישראל. בצד השלישי נמצא מדבר סיני המצרי. הגבול הרביעי הוא עם הים. עזה אינה יכולה להישלט לאורך זמן על ידי תנועה השוללת אידיאולוגית את קיומה של מדינת ישראל. תנועה זו טעם קיומה הוא "ההתנגדות" – לשון נקייה לטרור ואלימות. מי ששולט בעזה והשנאה לישראל מדריכה אותו, דן את 1.8 מיליון תושבי עזה להיות קורבן תמיד, נוכח עליונותה הצבאית של ישראל. אולם המפה מלמדת דבר נוסף: אין להפריד את עזה מישראל בהיבטי התשתית, האנרגיה, איכות הסביבה והמסחר. אין חיים בעזה לאורך זמן בלי קשר עם ישראל. לפני המלחמה, קל וחומר אחריה, עזה משוועת לשיקום ולבנייה מחדש. מי שיקבל את הכספים לשיקום עזה אחרי המלחמה הוא זה שישלוט בפועל ברצועה. אם קטאר, המממנת העיקרית של חמאס, תמשיך לממן את עזה, חמאס יהיה חזק כמו לפני המלחמה (וכולנו ראינו לאן נותב הכסף שקיבל חמאס מאז המלחמה הקודמת: רקטות ומנהרות). בטווח הארוך עזה עשויה להפוך למקום שטוב לחיות בו ונעים לבקר בו, אך לא תחת שלטון הגרסה הפלסטינית של הטאליבן. המשך שלטון החמאס בעזה אומר למעשה גם שימור כוחו הצבאי. הכוח הצבאי הזה יחדש, במוקדם או במאוחר, את הפעולות נגד ישראל ויטיל שוב על ראש האוכלוסייה האזרחית את התוצאה ההרסנית. הכוח הצבאי הזה לא ימסור מרצונו את נשקו, אלא יילחם בכוחות הרשות הפלסטינית, הנאמנים לנשיא מחמוד עבאס, אם יוצבו במעברי הגבול. עד השתלטותו הברוטאלית וחסרת הרחמים של החמאס על עזה [2007], פיקחו כוחות הרש"פ על המעברים. כסגן שר הביטחון שהיה מופקד על נושא עזה, עקבתי במשקפת מהצד הישראלי אחר דרך פעולתם. הם חיפשו ביעילות ובנחישות במשאיות שעברו לשטח ישראל, כדי לייצא מוצרי חקלאות ולייבא מוצרים מישראל, אחר מטעני חבלה ומחבלים מסתתרים בין הדפנות. הם עשו זאת עד אשר מחבלי החמאס עשו בהם שפטים ביוני 2007. הנחה רביעית בעלת חשיבות עליונה: לא ניתן לפרז את עזה ללא פירוזו של חמאס. חמאס ישתמש בכוחו הצבאי בכל פעם בה תירשם התקדמות בשיחות בין ישראל לפלסטינים. אני זוכר בבהירות רבה כיצד ב1994, לאחר חתימת הסכם אוסלו, הארגון הפלסטיני הג'יהאד-האיסלאמי, בן חסותה של איראן, פתח במערכת טרור קטלנית בערי ישראל, כדי למנוע את ישום ההסכם. באפריל 1994, חמאס הצטרף גם הוא למערכה רווית הדמים. כשר הבריאות בממשלת רבין, רצתי ממחלקת טיפול נמרץ אחת לשניה, כדי לנחם את נפגעי פעולות הטרור האלה. אם יוצבו במעברי הגבול כוחות הרש"פ, והחמאס ישמור את כוחו הצבאי, עימות ביניהם זה עניין של זמן לא רב. אין לדבר על פירוז הרצועה ברצינות מבלי שהחמאס יפורק מנשקו. איני חושב שישראל צריכה לכבוש את כל רצועת עזה כדי שזה יקרה. מאידך איני חושב שיימצא גורם אחר שיפרק את החמאס מנשקו, או גורם אזורי שיכפה פירוז של רצועת עזה, אם כי זו צריכה להיות התוצאה של המלחמה. החמאס והג'יהאד האסלאמי (המופעל ישירות על ידי איראן) יפעילו את כוחם הצבאי כל אימת שתהיה התקדמות במגעים הישראלים והפלסטינים לקראת הסדר כולל. הקורבן העצום של האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית מחייב פירוז, כי אחרי סבל כה רב, רק כך הם יוכלו לשקם את חייהם ולבנות עתיד טוב יותר. זה לא יקרה אם החמאס ימשיך וישתמש בהם כמגן אנושי להגשמת האידיאולוגיה הקיצונית ושטופת השנאה שלו. בהיאמר הנחות יסוד אלה, מהם מרכיביו החיוניים של כל הסדר שיושג בתום הלחימה? ישנם ארבעה תנאי יסוד להסדר זה: הראשון, אסור שלחמאס יהיה אפילו הישג אחד בתנאי הסיום של המלחמה. אף אחד מתנאיו אסור שיתקיים. אם זה יקרה הוא יהפוך הישג זה להוכחה, כי שיגורם של למעלה מ-3,000 רקטות וטילים השיגו את מטרתם. זה מתן פרס לתוקפנות. אסור שזה יקרה. התנאי השני, כל הטבה לאוכלוסיית עזה חייבת להינתן באמצעות הרשות הפלסטינית. אם נשאיר את שלטון החמאס בעזה כל הרעיונות על פיתוח כלכלי, נמל, שדה תעופה וכו' מוטלים בספק רב. אבל כל מה שישפר את חייהם חייב להיות בשליטה מוחלטת של הרשות הפלסטינית. התנאי השלישי, מצרים וישראל ימשיכו לפקח כי לא יועברו במעברים מוצרים העלולים להגיע לידיו של חמאס לשם שימוש צבאי או צבאי למחצה. מנגנון פיקוח מיוחד צריך לעסוק בחומרי הבנייה, שיידרשו בכמויות גדולות לשיקום ההריסות, כך שהחמאס לא ישתמש בהם לצרכיו. התנאי הרביעי, לטורקיה ולקטאר לא יינתן שום מעמד ושום תפקיד בהסדר שאחרי המלחמה. טורקיה היא הפטרון הפוליטי של החמאס וקטאר היא המממן העיקרי של פעולותיו. הן חלק מהבעיה והן אינן יכולות להיות חלק מהפתרון. את התפקיד של הובלת השיקום הכלכלי של עזה יש לתת לאיחוד האמירויות ולסעודיה. רק כך יש יסוד להניח שהוא לא יגיע לידי החמאס. יש להקים גופי ניהול אזרחיים למעשי הבנייה והשיקום. בשום פנים אסור לחמאס לשוב ולנכס לעצמו את הכספים הניתנים לעזה. יש לפקח על העברת הכספים האלה באמצעות חברות פיקוח חשבונאי בינלאומיות. ארבעת התנאים האלה הם חיוניים להצדקת הפסקת הלחימה בעזה . אם יתקיימו התנאים האלה, יוכח כי דרך האלימות של החמאס לא הביאה דבר אלא הרס וכאב לאנשיה של עזה. בכך לא די. צריך שיוכח שדרך המשא ומתן - דרכו של מחמוד עבאס - היא הדרך בה ישיג העם הפלסטיני את זכויותיו. והוכחה זו חייבת להיות משימתה של ממשלת ישראל הבאה.

מאמרים	הדפס

עזה: ההסדר שאחרי המלחמה, אל-מוניטור, 5 באוגוסט 2014 המלחמה בעזה אפשר שלא תסתיים בהסכם, אך היא עשויה להסתיים בהסדר חדש בלתי כתוב. מהן ההנחות שצריכות לעמוד בבסיסו? ראשית, נביט במפה. עזה נמצאת על סף ביתנו ממש. בשניים משלושת גבולותיה היבשתיים גובלת עזה בישראל. בצד השלישי נמצא מדבר סיני המצרי. הגבול הרביעי הוא עם הים. עזה אינה יכולה להישלט לאורך זמן על ידי תנועה השוללת אידיאולוגית את קיומה של מדינת ישראל. תנועה זו טעם קיומה הוא "ההתנגדות" – לשון נקייה לטרור ואלימות. מי ששולט בעזה והשנאה לישראל מדריכה אותו, דן את 1.8 מיליון תושבי עזה להיות קורבן תמיד, נוכח עליונותה הצבאית של ישראל. אולם המפה מלמדת דבר נוסף: אין להפריד את עזה מישראל בהיבטי התשתית, האנרגיה, איכות הסביבה והמסחר. אין חיים בעזה לאורך זמן בלי קשר עם ישראל. לפני המלחמה, קל וחומר אחריה, עזה משוועת לשיקום ולבנייה מחדש. מי שיקבל את הכספים לשיקום עזה אחרי המלחמה הוא זה שישלוט בפועל ברצועה. אם קטאר, המממנת העיקרית של חמאס, תמשיך לממן את עזה, חמאס יהיה חזק כמו לפני המלחמה (וכולנו ראינו לאן נותב הכסף שקיבל חמאס מאז המלחמה הקודמת: רקטות ומנהרות). בטווח הארוך עזה עשויה להפוך למקום שטוב לחיות בו ונעים לבקר בו, אך לא תחת שלטון הגרסה הפלסטינית של הטאליבן. המשך שלטון החמאס בעזה אומר למעשה גם שימור כוחו הצבאי. הכוח הצבאי הזה יחדש, במוקדם או במאוחר, את הפעולות נגד ישראל ויטיל שוב על ראש האוכלוסייה האזרחית את התוצאה ההרסנית. הכוח הצבאי הזה לא ימסור מרצונו את נשקו, אלא יילחם בכוחות הרשות הפלסטינית, הנאמנים לנשיא מחמוד עבאס, אם יוצבו במעברי הגבול. עד השתלטותו הברוטאלית וחסרת הרחמים של החמאס על עזה [2007], פיקחו כוחות הרש"פ על המעברים. כסגן שר הביטחון שהיה מופקד על נושא עזה, עקבתי במשקפת מהצד הישראלי אחר דרך פעולתם. הם חיפשו ביעילות ובנחישות במשאיות שעברו לשטח ישראל, כדי לייצא מוצרי חקלאות ולייבא מוצרים מישראל, אחר מטעני חבלה ומחבלים מסתתרים בין הדפנות. הם עשו זאת עד אשר מחבלי החמאס עשו בהם שפטים ביוני 2007. הנחה רביעית בעלת חשיבות עליונה: לא ניתן לפרז את עזה ללא פירוזו של חמאס. חמאס ישתמש בכוחו הצבאי בכל פעם בה תירשם התקדמות בשיחות בין ישראל לפלסטינים. אני זוכר בבהירות רבה כיצד ב1994, לאחר חתימת הסכם אוסלו, הארגון הפלסטיני הג'יהאד-האיסלאמי, בן חסותה של איראן, פתח במערכת טרור קטלנית בערי ישראל, כדי למנוע את ישום ההסכם. באפריל 1994, חמאס הצטרף גם הוא למערכה רווית הדמים. כשר הבריאות בממשלת רבין, רצתי ממחלקת טיפול נמרץ אחת לשניה, כדי לנחם את נפגעי פעולות הטרור האלה. אם יוצבו במעברי הגבול כוחות הרש"פ, והחמאס ישמור את כוחו הצבאי, עימות ביניהם זה עניין של זמן לא רב. אין לדבר על פירוז הרצועה ברצינות מבלי שהחמאס יפורק מנשקו. איני חושב שישראל צריכה לכבוש את כל רצועת עזה כדי שזה יקרה. מאידך איני חושב שיימצא גורם אחר שיפרק את החמאס מנשקו, או גורם אזורי שיכפה פירוז של רצועת עזה, אם כי זו צריכה להיות התוצאה של המלחמה. החמאס והג'יהאד האסלאמי (המופעל ישירות על ידי איראן) יפעילו את כוחם הצבאי כל אימת שתהיה התקדמות במגעים הישראלים והפלסטינים לקראת הסדר כולל. הקורבן העצום של האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית מחייב פירוז, כי אחרי סבל כה רב, רק כך הם יוכלו לשקם את חייהם ולבנות עתיד טוב יותר. זה לא יקרה אם החמאס ימשיך וישתמש בהם כמגן אנושי להגשמת האידיאולוגיה הקיצונית ושטופת השנאה שלו. בהיאמר הנחות יסוד אלה, מהם מרכיביו החיוניים של כל הסדר שיושג בתום הלחימה? ישנם ארבעה תנאי יסוד להסדר זה: הראשון, אסור שלחמאס יהיה אפילו הישג אחד בתנאי הסיום של המלחמה. אף אחד מתנאיו אסור שיתקיים. אם זה יקרה הוא יהפוך הישג זה להוכחה, כי שיגורם של למעלה מ-3,000 רקטות וטילים השיגו את מטרתם. זה מתן פרס לתוקפנות. אסור שזה יקרה. התנאי השני, כל הטבה לאוכלוסיית עזה חייבת להינתן באמצעות הרשות הפלסטינית. אם נשאיר את שלטון החמאס בעזה כל הרעיונות על פיתוח כלכלי, נמל, שדה תעופה וכו' מוטלים בספק רב. אבל כל מה שישפר את חייהם חייב להיות בשליטה מוחלטת של הרשות הפלסטינית. התנאי השלישי, מצרים וישראל ימשיכו לפקח כי לא יועברו במעברים מוצרים העלולים להגיע לידיו של חמאס לשם שימוש צבאי או צבאי למחצה. מנגנון פיקוח מיוחד צריך לעסוק בחומרי הבנייה, שיידרשו בכמויות גדולות לשיקום ההריסות, כך שהחמאס לא ישתמש בהם לצרכיו. התנאי הרביעי, לטורקיה ולקטאר לא יינתן שום מעמד ושום תפקיד בהסדר שאחרי המלחמה. טורקיה היא הפטרון הפוליטי של החמאס וקטאר היא המממן העיקרי של פעולותיו. הן חלק מהבעיה והן אינן יכולות להיות חלק מהפתרון. את התפקיד של הובלת השיקום הכלכלי של עזה יש לתת לאיחוד האמירויות ולסעודיה. רק כך יש יסוד להניח שהוא לא יגיע לידי החמאס. יש להקים גופי ניהול אזרחיים למעשי הבנייה והשיקום. בשום פנים אסור לחמאס לשוב ולנכס לעצמו את הכספים הניתנים לעזה. יש לפקח על העברת הכספים האלה באמצעות חברות פיקוח חשבונאי בינלאומיות. ארבעת התנאים האלה הם חיוניים להצדקת הפסקת הלחימה בעזה . אם יתקיימו התנאים האלה, יוכח כי דרך האלימות של החמאס לא הביאה דבר אלא הרס וכאב לאנשיה של עזה. בכך לא די. צריך שיוכח שדרך המשא ומתן - דרכו של מחמוד עבאס - היא הדרך בה ישיג העם הפלסטיני את זכויותיו. והוכחה זו חייבת להיות משימתה של ממשלת ישראל הבאה. 8/6/2014 http://www.sneh.org.il/ ד``ר אפרים סנה