בשבוע שחלף היתה קרן אור אחת שהאירה את האפילה המדכאת שיצרו במדינה מספר מעשי רצח ואלימות אכזרית. כוונתי לניסוי המוצלח של מערכת "כיפת ברזל" ליירוט רקטות. הצלחת הניסוי תאפשר להפוך את המערכת למבצעית עוד בקיץ הקרוב. זהו הישג אדיר לתעשיה הביטחונית הישראלית, לחריצות ולכישרון של עובדיה. אין תקדים בעולם שמערכת כה מורכבת פותחה והגיעה למבצעיות בתוך פחות משלוש שנים.
 

אני חש גם מידה של סיפוק אישי בשל חלקי כסגן שר-הביטחון בתהליך שהביא ליצור "כיפת ברזל". לאחר שנים של דחיות הטיל בשנת 2006 שר-הביטחון עמיר פרץ על מנכ"ל משרד הביטחון דאז האלוף גבי אשכנזי לעמוד בראש צוות שיבחר את המערכת הטובה ביותר להגנה מפני רקטות קצרות טווח. בראשית 2007 בחר הצוות, שעשה עבודה יסודית ומקצועית, במערכת "כיפת ברזל" מתוצרת רפא"ל. גם לאחר שהקבינט הביטחוני אישר את הפרוייקט, סירב האוצר להעביר כסף לתחילת העבודה. שר הביטחון הורה להעביר 50 מיליון שקל מסעיפים אחרים בתקציב הביטחון לרפא"ל כדי שאפשר יהיה להתחיל בפיתוח. רפא"ל מצידה לא המתינה לקבלת הכסף וכבר הציבה את טובי המומחים לפרוייקט זה והם התחילו בעבודה. בכך לא תמו תלאות "כיפת ברזל". חברות זרות שאוכזבו מבחירתה של מערכת ישראלית על-ידי משרד הביטחון הפעילו לחץ תקשורתי ופוליטי כבד להכפיש את הטכנולוגיה של "כיפת ברזל" ואת התהליך שהביא לבחירתה. הייתי בודד כמעט בהגנת התהליך הזה שנעשה לדעתי ללא דופי. הניסוי המוצלח השבוע סותם את הגולל על טענות אלה.
 

אי אפשר שלא לתהות מה היה קורה אילו פותחה ויוצרה מערכת ההגנה מפני רקטות עוד בראשית עשור. התוכניות היו קיימות כבר אז, אבל משיקולי תקציב נדחה הביצוע ונדחה. יש להניח כי מלחמת לבנון השניה היתה נראית אחרת לולי הפגיעה של 4000 רקטות ביישובי הצפון. גם מתושבי עוטף עזה היו נחסכות שנים של סבל. גם מי שעושה את חשבונה של הקופה הלאומית, וצריך לעשות חשבון כזה, יודע כי ה"חיסכון" הזה עלה בסופו של דבר לא רק בדם אלא גם במיליארדים רבים של שקלים.
 

הלקח ברור מאד: את מה שצריך לבנות להגנת ישראל מול איום נתון וידוע צריך לעשות ללא דיחוי. האיום החמור ביותר כעת על העורף שלנו הן הרקטות הכבדות ארוכות הטווח שבידי סוריה וחיזבאללה. מערכת ההגנה כנגדם נקראת "שרביט קסמים" וגם האמריקאים מעוניינים בפיתוחה. אני מקווה שמערכת זו תפותח באותו קצב בו פותחה "כיפת ברזל". 
 

                                                      שבת שלום,
 

                                                             אפרים סנה