ביקורו של ראש-הממשלה בוושינגטון הוא פרשת השבוע שחלף. במאמר שפרסמתי ב"הארץ" בתאריך 4.5.09 ושנשלח לפני שבועיים לקוראי "פרשת השבוע" הצבעתי על שורת הסכמות בין ישראל וארה"ב העשויות למנוע משבר בין המדינות.
 

רק עם מקצת ההבנות האלה שב ראש הממשלה הביתה. ואילו הן:
הנשיא רמז על סוף 2009 כמועד בו ייפסק הדיאלוג עם המשטר באיראן אם לא יניב פרי. לא מספיק מוקדם אבל עדיף על הדברות ללא סוף.
הנשיא התנער מהצהרתה של אחת מבכירות הממשל שקראה לפיקוח בינלאומי על הגרעין הישראלי.
הממשל התחייב לתקצב את פיתוח הטיל "חץ-3". זו גרסה משודרגת של טיל ה"חץ" המסוגלת ליירט טילים בליסטיים בגובה רב מאד. ההמצאה ישראלית, אך כסף אמריקאי יאפשר את פיתוחה המהיר. שוב – תמיכה במערכת הגנתית ישראלית, ללא הסכמה על מהלך התקפי אם לא תהיה ברירה אחרת.
עד כאן הישגי הביקור. מקורם בהבנה הקיימת בוושינגטון לחומרת האיום האיראני ובצינה המתריסה שבה מקדם המשטר באיראן את חדוות ההדברות האמריקאית.
 

בנושא הפלשתינאי לא הושגה שום הבנה מעשית. אין נכונות של נתניהו להקפיא את ההתנחלויות, ואין הוא מוכן לבטא שום קבלה של פתרון שתי המדינות. אלה הם שני הדברים עליהם מתכוון הנשיא אובמה להתעקש. את אי ההסכמה על הקמתה העתידית של מדינה פלשתינאית אפשר אולי לרכך על-ידי צעדים מעשיים של המשך בניית כוחות הביטחון הפלשתינאים (במימון אמריקאי) ושל הקלות כלכליות. אבל הצהרתו של נתניהו ב"יום ירושלים" הדבקה בשליטת ישראל ב-26 הכפרים והשכונות הפלשתינאיות הנמצאות היום בתחום ירושלים, שוללת בעצם כל הסכם בין ישראל לפלשתינאים.
 

פינויו של המאחז הקטן "מעוז אסתר" (שהוקם מייד מחדש) ביום חמישי, או אף פינויים של כמה מאחזים דומים בעתיד, לא יכשיר בעיני הנשיא וממשלו את המשך הרחבת ההתנחלויות. בפגישותיי שלי בוושינגטון מצאתי אפס-סבלנות גם לתירוצים של "גידול טבעי" ו"צרכים שוטפים" לתוספות בניה ולפריצת כבישים בהתנחלויות.
 

בביקור נתניהו בוושינגטון השבוע, הוסכם להימנע כעת מריב גלוי, למרות המחלוקות. אבל לא לאורך זמן ניתן יהיה למנוע משבר.רק אם יבינו שרי הממשלה כי המשך הבנייה בהתנחלויות עלול להביא למשבר ביחסים עם ארה"ב דווקא בשנה שבה התיאום איתה כה חיוני, יש סיכוי למנוע התנגשות, או לפחות לרכך ולהקטין את עוצמתה. האחריות לתוצאות – עליהם בלבד.

 
                                                    שבת שלום,

                                                              אפרים סנה