שום מטרה אסטרטגית טרם הושגה. בפועל, משמעות ההחלטה היא ששלטון החמאס בעזה אשר הושג בהפיכה אלימה ורווית דם ביוני 2007 קיבל לגיטימציה ממועצת הביטחון. מאגרי הרקטות והטילים לא הושמדו כליל. הם יוצאו ממחבואם בשעת הכושר הראשונה. גלעד שליט לא שב הביתה. 
 

הושג יעד אחד – פגיעה בזרוע הצבאית של החמאס ובסמלי שלטונו. המחיר – פגיעה קשה בדימויה הבינלאומי של ישראל.
 

מה לעשות כעת?

להמשיך את הלחץ על החמאס במלוא הכוח והחוכמה, באמצעות תקיפה אווירית ומבצעים נקודתיים המתבססים על מודיעין. מערך המודיעין הישראלי הצליח עד עתה, בתנאים מאד מורכבים, להביא  מידע איכותי אשר גרמו לבהלה רבה בארגון החמאס.
אסור לנו להרחיב כעת את הפעולה הקרקעית, אך עלינו להמשיך את הנוכחות מבלי לשחוק את הכוחות.

ישראל צריכה להציב שלושה תנאי מינימום להפסקת הפעילות היזומה שלנו:
1. פירוק המערך הצבאי של החמאס, כולל השמדת הנשק הרקטי.
2. פעולה רצינית רציפה שתבטיח את מניעת ההברחות.
3. עסקת חילופי שבויים במסגרתה יוחזר גלעד שליט.
 

כדי לשקם את רצועת עזה מהריסותיה ולנהל את חיי היום-יום צריך לקום מנהל אזרחי פלשתינאי שאינו קשור בשום צורה לחמאס. את מעבר הגבול יש לתת בידי המשמר הנשיאותי הפלשתינאי שניהל אותם לפני הפיכת החמאס ביוני 2007.
 

כל סיום הנוכחות והפעילות של צה"ל בעזה ללא שלושת תנאי המינימום יעניק ניצחון לחמאס. שהרי הירי על יישובינו נמשך גם ברגעים אלה, שלטונם בעזה נמשך על אף שהם נמצאים כעת במקום מחבואם, ומועצת הביטחון של האו"ם מעניקה להם לגיטימציה.

יש לזכור כי אירן היא זו שבנתה את צבא החמאס בעזה - בנשק, בכסף ובאימונים, ואם שלטון החמאס בעזה ישרוד, תחזור אירן ותבנה מחדש את צבא החמאס מחורבותיו בדיוק כפי שעשתה עם החיזבאללה. בפועל זו הפעם השנייה שאירן מנהלת נגדנו מלחמה באמצעות שליחים – הפעם זה החמאס מעזה ולפני שנתיים וחצי זה היה החיזבאללה מהצפון.
 

ועוד לקח אחד בשבילנו. הקהילה הבינלאומית, כולל ידידינו, רופסים מול הטרור האיסלמי, בעיקר כאשר מדובר בישראל. לא היה עולה על דעת האו"ם לקרוא להפסקת אש באפגניסטן, בין כוחות נאטו והטליבאן. גם לא בין ארה"ב לבין אל קעידה בעיראק. אבל כשמדובר בחמאס ובישראל – הכל מותר. וכפי שאני אומר תמיד עלינו לסמוך על עצמנו! כשישראל חזקה וחכמה, זה אפשרי.

                                                                         שבת שלום,