התרגיל הנרחב של פיקוד העורף לא היה בחזקת "פרשת השבוע". תואר זה שמור לתהפוכה במשפטו של הנשיא לשעבר קצב. אך תרגיל העורף היה האירוע החשוב ביותר של השבוע שחלף.
 

הסיבה העיקרית לכך היא שההגנה על העורף הפכה בשנתיים שחלפו מאז מלחמת לבנון השניה למרכיב קריטי בתוצאותיה של כל מלחמה אפשרית. אין זה עוד סוד שהסורים והאיראנים רואים בשבירת רוחו של העורף הישראלי יעד מרכזי במלחמה הבאה. הם מקווים שמספר האבידות האזרחיות במלחמה וההרס של תשתיות ישראל ויישוביה יטה לצידם את תודעת הניצחון גם אם יובסו בשדה הקרב.
 

הכנה טובה של מערכות ההגנה האזרחית בעורף עשויה להקטין משמעותית את מספר הנפגעים. מערכות הגנה אקטיביות כנגד טילים ורקטות עשויות להפחית את מספר הפגיעות בעורף ואת מידת הנזק שייגרם לו. גורם חשוב שלישי הוא מידת התיאום והשילוב בטיפול באוכלוסיית העורף על-ידי הגורמים השונים: פיקוד העורף, משטרת ישראל, שרותי ההצלה, גורמי הרווחה ומשרדי ממשלה אחרים. העדר סמכות אחת מתאמת ומרכזת היה אחד מכשליה העיקריים של מלחמת לבנון השניה. לכן יזמתי בהיותי סגן שר הביטחון את הקמתה של רשות החירום הלאומית (רח"ל), והבאתי לאישורה במליאת הממשלה. בתרגיל "נקודת מפנה 1" שנערך במארס 2007 הפעלנו כבר את שיתוף הפעולה בטיפול בעורף, על פי לקחי המלחמה.
 

שמחתי לראות, כאשר ביקרתי השבוע בתרגיל "נקודת מפנה 2", כי מוצב הניהול של רח"ל כבר הופעל ובהצלחה. ככלל אין ספק שהטיפול בעורף, אם תקרה חלילה מלחמה, יהיה מוצלח יותר מאשר בקיץ 2006. גם פיקוד העורף מאומן יותר ומוכן יותר מאשר אז.
 

אולם, יש שני נושאים שגורמים לי לדאגה חמורה. הראשון – מצב ערכות המגן האישיות לאזרחים. במשך חצי שנה, עד יוני 2007, נאבקנו שר הביטחון פרץ ואנוכי כדי לקבל תקציב לייצור ערכות מגן (מסכות אב"כ ומזרקים) ולחלוקתן. רק בראשית יוני הוקצב לכך סכום של כ-250 מיליון ₪. כפי שנודע לי השבוע ממתן וילנאי, כסף זה בסופו של דבר לא ניתן בפועל. גם את שנת 2008 התחלנו בהעדר תקציב למיגון האזרחים מפני התקפה כימית, ונכון למחצית אפריל, טרם נמצא לכך תקציב. אין כיום תקציב לאסוף ערכות שפג תוקפן, אין תקציב להשמשתן, אין תקציב לייצור ערכות מגן חדשות. בפועל רק למחצית אזרחי ישראל יש ערכות תקינות. זהו מחדל חמור, אחת הסיבות בגללן הצבעתי נגד תקציב המדינה לשנת 2008.
 

הדאגה השניה נובעת מהקצב האיטי בו מפתחים את מערכת ההגנה כנגד רקטות ארוכות טווח. זהו האיום העיקרי על העורף האזרחי. סוריה וחיזבאללה הצטיידו במאות רבות מהן, והן עלולות להגיע כמעט לכל מקום במדינה. בה בשעה שהוחל בפיתוח מערכת "כיפת ברזל" להגנה מפני רקטות קצרות טווח (קסאם, קטיושה, גראד) וניתן לכך תקציב מתאים, הרי שלמערכת ההגנה כנגד רקטות ארוכות טווח המענה ההגנתי מבושש לבוא. כאשר באוצר, גם השנה, יש עודפי מזומנים, אין לכך כל הצדקה.
 

טוב שראש הממשלה ושר הביטחון ציננו השבוע את השמועות על סכנת המלחמה עם סוריה. אין זה פוטר אותם מהחובה למצוא את המשאבים להגנת העורף, אם חלילה יקרה אחרת.