הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, שהגשתו אינה רק פרשת השבוע שחלף, אלא היא גם אחד האירועים המשפיעים ביותר על חיי המדינה מאז מלחמת לבנון השניה. פסיקתה של הוועדה על המלחמה מתמצית במילים "החמצה חמורה". יצאנו למלחמה ולא ניצחנו בה.

המלחמה הסתיימה כפי שהסתיימה בשל שורה של טעויות וכשלים:
• בנסיגתנו מדרום לבנון במאי 2000, ללא הסכם עם גורם שישלוט שם במקומנו, אפשרנו לחיזבאללה להתפרס ולהתבסס על גבול ישראל-לבנון ממש.
• במשך ארבע השנים שקדמו למלחמה הוזנח צה"ל וצבא היבשה בפרט. קוצצו קשות אימוניו וציודו. כל מאמציו כמעט הוקדשו לפעולות שיטור בשטחים, וכך נשחקה עוד יותר יכולתו המקצועית, כולל של הפיקוד הבכיר בדרגי השדה.
• בשנתיים שקדמו למלחמה השתלטה על חשיבתו המבצעית של צה"ל התפיסה המוטעית כי כוח אווירי דיו בכדי לפתור את איום אלפי הרקטות שאיימו על צפון המדינה.
• המלחמה נוהלה ללא קביעת יעדים אסטרטגים ברורים ובני השגה על-ידי הדרג המדיני.
• הפעלת הכוח הקרקעי, נעשתה באופן מהוסס וגמגמני, ובאיחור רב. "דשדוש" בלשונו של דו"ח הוועדה.

מסקנות אלה של ועדת וינוגרד מאוששות את עמדותי בסוגיות הביטחון בשבע השנים האחרונות:
• התנגדתי נחרצות לנסיגה ללא הסכם מדרום לבנון בשנת 2000. נותרתי אז יחידי כמעט בעמדה זו, בניגוד לראש-הממשלה ושר-הביטחון דאז, אהוד ברק. הזהרתי כי החלל שתיצור נסיגתנו יתמלא בחיזבאללה שישב "על גדרות משגב-עם וחניתה".
• כחבר ועדת החוץ והביטחון בשנים 2003-2006 הזהרתי מפני תוצאות הקיצוץ הנרחב בתקציב הביטחון ושחיקת מעמדם הציבורי של המשרתים בצה"ל.
בדצמבר 2005, שבעה חודשים לפני המלחמה, כינסתי בכנסת מסיבת-עיתונאים לסיכום עבודתה של ועדת המשנה לתפיסת הביטחון שבראשה עמדתי. הזהרתי אז פומבית כי עוצמתו של צה"ל נשחקה ב-30% וכי יכולתו המבצעית לנצח במלחמה נפגמה קשות.
• בפברואר 2004, במכתב סודי שכתבתי עם עמיתי לוועדה עמרי שרון ויובל שטייניץ לראש הממשלה ולשר-הביטחון, הזהרתי כי איום הרקטות על צפון הארץ יחייב להסרתו מבצע קרקעי נרחב וממושך, ויש להערך אליו בכל המובנים.
• בראשית המלחמה, קראתי למבצע קרקעי מעין זה, שבלעדיו לא ייפסק ירי הרקטות. עשיתי זאת הן בנאום מעל דוכן הכנסת (25.7.2006) והן בפניות אישיות לשר-הביטחון כפי שהעדתי בעדותי בוועדת וינוגרד.

לאחר פירסום דו"ח ועדת וינוגרד, מהם הציווים המעשיים עלינו, לנוכח הסכנה של סיבוב נוסף עם שלוחיה של איראן, בדרום ובצפון.
• יש לחזק ולטפח את צה"ל. צה"ל של היום אינו צה"ל של יולי 2006. הוא עובר בהנהגתו של הרמטכ"ל אשכנזי תהליך של שיפור מקצועי וחזרה לערכי הלחימה הישנים והנכונים. צריך לאפשר לצבא להמשיך בתהליך הזה ולעודד את הטובים בקצינים להמשיך ולשרת בו.
• יש לשפר את תהליכי קבלת ההחלטות בדרג המדיני המחליט. כפי שהמליצו ועדת וינוגרד וועדת ליפקין-שחק.
• צריך להתחיל ברצינות במו"מ עם הרשות הפלשתינאית. מניעת מלחמה עדיפה על ניצחון בה. הסדר עם הפלשתינאים יקל עלינו את העמידה בעימות עם איראן ושלוחיה.

אסור להביא לפירוק הממשלה ולחילופי שלטון. במונחים פוליטים-מעשיים זו משמעות הדרישה לחילופי ראש-הממשלה. יש התובעים אותה מטעמים ערכיים ויש התובעים אותה מטעמים פוליטיים. הנזק למדינה, כולל מחירו בחיי אדם, מממשלת ימין בראשות נתניהו, עולה על הרווח הערכי של מיצוי הדין עם ראש ממשלה שנכשל בניהול מלחמה. יש לזכור כי לרבים מהשואפים להחליפו, ונתניהו בראשם, אחריות לא פחותה לתוצאות המלחמה.

שבת שלום,

אפרים סנה

פרשת השבוע	הדפס

פרשת השבוע - 1.2.2008 הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, שהגשתו אינה רק פרשת השבוע שחלף, אלא היא גם אחד האירועים המשפיעים ביותר על חיי המדינה מאז מלחמת לבנון השניה. פסיקתה של הוועדה על המלחמה מתמצית במילים "החמצה חמורה". יצאנו למלחמה ולא ניצחנו בה. המלחמה הסתיימה כפי שהסתיימה בשל שורה של טעויות וכשלים: • בנסיגתנו מדרום לבנון במאי 2000, ללא הסכם עם גורם שישלוט שם במקומנו, אפשרנו לחיזבאללה להתפרס ולהתבסס על גבול ישראל-לבנון ממש. • במשך ארבע השנים שקדמו למלחמה הוזנח צה"ל וצבא היבשה בפרט. קוצצו קשות אימוניו וציודו. כל מאמציו כמעט הוקדשו לפעולות שיטור בשטחים, וכך נשחקה עוד יותר יכולתו המקצועית, כולל של הפיקוד הבכיר בדרגי השדה. • בשנתיים שקדמו למלחמה השתלטה על חשיבתו המבצעית של צה"ל התפיסה המוטעית כי כוח אווירי דיו בכדי לפתור את איום אלפי הרקטות שאיימו על צפון המדינה. • המלחמה נוהלה ללא קביעת יעדים אסטרטגים ברורים ובני השגה על-ידי הדרג המדיני. • הפעלת הכוח הקרקעי, נעשתה באופן מהוסס וגמגמני, ובאיחור רב. "דשדוש" בלשונו של דו"ח הוועדה. מסקנות אלה של ועדת וינוגרד מאוששות את עמדותי בסוגיות הביטחון בשבע השנים האחרונות: • התנגדתי נחרצות לנסיגה ללא הסכם מדרום לבנון בשנת 2000. נותרתי אז יחידי כמעט בעמדה זו, בניגוד לראש-הממשלה ושר-הביטחון דאז, אהוד ברק. הזהרתי כי החלל שתיצור נסיגתנו יתמלא בחיזבאללה שישב "על גדרות משגב-עם וחניתה". • כחבר ועדת החוץ והביטחון בשנים 2003-2006 הזהרתי מפני תוצאות הקיצוץ הנרחב בתקציב הביטחון ושחיקת מעמדם הציבורי של המשרתים בצה"ל. בדצמבר 2005, שבעה חודשים לפני המלחמה, כינסתי בכנסת מסיבת-עיתונאים לסיכום עבודתה של ועדת המשנה לתפיסת הביטחון שבראשה עמדתי. הזהרתי אז פומבית כי עוצמתו של צה"ל נשחקה ב-30% וכי יכולתו המבצעית לנצח במלחמה נפגמה קשות. • בפברואר 2004, במכתב סודי שכתבתי עם עמיתי לוועדה עמרי שרון ויובל שטייניץ לראש הממשלה ולשר-הביטחון, הזהרתי כי איום הרקטות על צפון הארץ יחייב להסרתו מבצע קרקעי נרחב וממושך, ויש להערך אליו בכל המובנים. • בראשית המלחמה, קראתי למבצע קרקעי מעין זה, שבלעדיו לא ייפסק ירי הרקטות. עשיתי זאת הן בנאום מעל דוכן הכנסת (25.7.2006) והן בפניות אישיות לשר-הביטחון כפי שהעדתי בעדותי בוועדת וינוגרד. לאחר פירסום דו"ח ועדת וינוגרד, מהם הציווים המעשיים עלינו, לנוכח הסכנה של סיבוב נוסף עם שלוחיה של איראן, בדרום ובצפון. • יש לחזק ולטפח את צה"ל. צה"ל של היום אינו צה"ל של יולי 2006. הוא עובר בהנהגתו של הרמטכ"ל אשכנזי תהליך של שיפור מקצועי וחזרה לערכי הלחימה הישנים והנכונים. צריך לאפשר לצבא להמשיך בתהליך הזה ולעודד את הטובים בקצינים להמשיך ולשרת בו. • יש לשפר את תהליכי קבלת ההחלטות בדרג המדיני המחליט. כפי שהמליצו ועדת וינוגרד וועדת ליפקין-שחק. • צריך להתחיל ברצינות במו"מ עם הרשות הפלשתינאית. מניעת מלחמה עדיפה על ניצחון בה. הסדר עם הפלשתינאים יקל עלינו את העמידה בעימות עם איראן ושלוחיה. אסור להביא לפירוק הממשלה ולחילופי שלטון. במונחים פוליטים-מעשיים זו משמעות הדרישה לחילופי ראש-הממשלה. יש התובעים אותה מטעמים ערכיים ויש התובעים אותה מטעמים פוליטיים. הנזק למדינה, כולל מחירו בחיי אדם, מממשלת ימין בראשות נתניהו, עולה על הרווח הערכי של מיצוי הדין עם ראש ממשלה שנכשל בניהול מלחמה. יש לזכור כי לרבים מהשואפים להחליפו, ונתניהו בראשם, אחריות לא פחותה לתוצאות המלחמה. שבת שלום, אפרים סנה 2/8/2008 http://www.sneh.org.il/ ד``ר אפרים סנה