סיפור חזרתם לעזה ממכה של מאות עולי רגל פלשתינאים דרך מעבר רפיח הוא הפרשה החמורה של השבוע שחלף. לטובת אלה שאינם מצויים בפרטים, אסקור אותם בקצרה.
 

מאז השתלטות החמאס על עזה סגורים המעברים בינה לבין ישראל, בינה לבין מצרים. הכנסת מוצרים הומניטרים מתאפשרת על-ידי ישראל בעיקר דרך מעבר סופה שהוא ארעי או כרם שלום שהוא מסוף גבול מסודר. במנהרות החפורות בין סיני לעזה באיזור רפיח, ושמצרים אינה מצליחה לסגרן, מוברחים לחמאס אמצעי לחימה רבים, כסף ופעילים.
 

כשהגיעה עת העליה-לרגל למכה (החאג') תיאם אבו-מאזן עם ישראל מעבר של מאות עולי רגל דרך גשרי הירדן, כאשר בצד הירדני ימתינו לעולי-הרגל פקידים סעודים שיחתימו את דרכוניהם. מבצע זה היה אמור לתת חיזוק פוליטי לאבו-מאזן ולמנוע יציאתם של אנשי חמאס בדרך המלך לאימונים באיראן או למפגשים אחרים. הסעודים השתהו בהענותם לסידור הפלשתינאי-סעודי-ירדני. אזי פתחו המצרים את הגבול ברפיח, התירו למאות עזתים לצאת מבלי לבדוק האין ביניהם אנשי חמאס (והיו רבים כאלה, כולל בכירים). וראה זה פלא – פקידים סעודים המתינו להם בצד המצרי כדי להחתים את דרכוניהם. לאמור – היתה כאן קנוניה מצרית-סעודית שנועדה לסייע לחמאס ולהשפיל את הנשיא הפלשתינאי. הסתבר כי בין עולי-הרגל היו כמה מבכירי החמאס בעזה שנסעו לא רק לאבן הקדושה במכה אלא גם לשיחות מדיניות בבירת סעודיה.
 

הן ישראל והן אבו-מאזן ראו בחומרה את התרגיל המצרי. שר-הביטחון נסע לשרם-א-שייך שם נפגש עם הנשיא מובארכּ. בפגישה הבטיח לו מובארכּ כי העזתים שיצאו דרך רפיח בלא כל ביקורת יחוייבו לשוב לעזה דרך מעבר כרם-שלום הישראלי. כך שישראל תוכל למנוע כניסת אנשי חמאס וכסף המיועד לחמאס. אזכיר כי בספטמבר אפשרה מצרים למאה פעילי חמאס שאומנו באיראן להכנס לעזה דרך מעבר רפיח. השבוע, הפרה מצרים את הסיכום הזה והתירה לאותם עולי-רגל, ובהם פעילי חמאס עמוסי כסף, לחזור לרצועת עזה באין בודק במעבר רפיח הגובל עמה.
 

בעשותה כן הפרה מצרים הבטחה נשיאותית לשר-הביטחון ברק, נתנה טפיחת עידוד לשלטון החמאס בעזה בהראותה כי אין הוא כל כך מבודד, אפשרה למחבלים שהתאמנו באיראן להכנס לעזה שלא בזחילה דרך המנהרות אלא בקומה זקופה, והעשירה את קופת החמאס במיליוני דולרים.
 

רבים ההסברים המוצעים להתנהגות התמוהה והמזיקה של מצרים. הלא משטרו של מובארכּ נאבק כנגד "האחים המוסלמים", ותנועת החמאס בעזה היא תנועת אחות שלהם? המשך שליטת החמאס בעזה היא תקדים שלילי ומסוכן מבחינת ממשלת מצרים – למה להאריך את ימיו? למה לחזק את הטרור הפועל כנגד ישראל? באין תשובה הגיונית לשאלות אלה מוטל על מצרים צל כבד של ספק ביחס לאמינותה השלטונית וביחס לצד שהיא נמצאת בו במאבק כנגד הטרור האיסלמי. גם בהקשר הזה לא נוכל אלא לסמוך על עצמנו.
 

 

                                                                   שבת שלום,