האירוע החדשותי ביותר של השבוע שחלף היה הודעתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כי התגלה אצלו סרטן הערמונית. אני מאחל לו רפואה שלמה בכל לב, וכי הניתוח הבלתי-נמנע לא ישבש את פעילותו המדינית עליה אני כידוע מברך מאד. אהוד אולמרט ינותח במועד האפשרי המוקדם ביותר, על-ידי מיטב המנתחים ואם יזדקק לטיפול תרופתי הוא יקבל את הטוב ביותר, ואכן כך ראוי.

 

אבל, מחלתו של ראש הממשלה מן הדין שתסב את תשומת הלב לאותם חולים במחלות קשות, סרטן ואחרות, שאינם ראש ממשלה. הם יזכו לטיפול אחר. השבוע התפרסמה ידיעה כי לחולים אלה יחסרו השנה 300 מיליון שקל לתרופות מצילות חיים. משרד הבריאות הכין רשימה של 78 תרופות חדישות המיועדות לטיפול בסוגים שונים של סרטן, סכרת, מחלות לב, מחלות כליה, איידס, הפרעות גדילה ועוד. עשרות תרופות אחרות הוגדרו כ"בעלות עדיפות גבוהה" אך לא נכללו ברשימה זו. עלותן הכוללת של 78 תרופות אלו היא כ-600 מיליון שקל בשנת 2008. אולם האוצר מוכן לתת רק מחצית הסכום הזה - 300 מיליון שקל. גם את הסכום הזה הוא מוכן לתת רק על חשבון הוצאות חיוניות אחרות של משרד הבריאות. לדוגמא, הוספת מיטות חדשות בבתי החולים. להזכיר: ישראל נמצאת במקום הנמוך ביותר בעולם המערבי מבחינת מיטות אשפוז לנפש. בחודשי החורף מגיעה התפוסה במחלקות הפנימיות ל-170% ואף יותר.

 

מה יהיה, איפוא, על החולים? יש להזכיר כי ביוזמתי, הוקדמה תוספת של כ-300 מיליון שקל להגדלת סל התרופות שיועדה לשנת 2007 לשנת 2006, כדי לפתור את בעיית חולי הסרטן ששבתו רעב מול הכנסת. ב-2007, לא נוספה לכן אף תרופה חדשה לסל, והחולים ממתינים לישועה שתבוא בשנת 2008.
ראש הממשלה, כך אני מקווה, יבין כעת לרגשותיהם, לפחדיהם, לתקוותיהם, של אחיו לצרה וילחץ על שר האוצר להסכים סוף סוף לעדכון ריאלי של סל הבריאות, בשיעור של כ-2% לשנה. שהם למעלה מ-500 מיליון שקל. 
 

שאם לא כן, לא תהיה ברירה בפני אותם חברי כנסת הנאמנים למשנה החברתית האומרת כי על המדינה לדאוג לרווחת אזרחיה, אלא להצביע נגד התקציב המוצע לשנת 2008. לפני כן יהיה עליהם לבדוק האם הוצאו מחוק ההסדרים כל הסעיפים והגזירות שהושתו על הרפואה הציבורית, הנלחמת ממילא על חייה. גזירות אלה מחריפות את המציאות הקשה שבה האזרח צריך לממן את הוצאות הבריאות מכיסו, עוד סימן של הנתקות הממשלה מאחריותה לבריאות האזרח.

 

בשבועות הקרובים יעמוד המאבק על דמותו של תקציב המדינה במרכז השיח הציבורי, ועוד נעסוק בו בשבועות הבאים.

 

 

                                                                   שבת שלום,

                                                                                 אפרים סנה