הקמתה של ממשלת אחדות פלשתינאית היא פרשת השבוע שחלף. זהו המאורע שישפיע ביותר על המציאות המדינית והביטחונית בחודשים הקרובים.
 

ממשלה זו נוצרה לא כיוון שיש באמת איזה שהוא בסיס משותף לחמאס ולפתח. ההיפך הוא הנכון. ממשלת האחדות הוקמה כיוון ששני הצדדים הבינו שאין באפשרותם להכריע זה את זה בעימות הצבאי שהתרחש בעזה. כל צד מקווה להתחזק פוליטית וצבאית בחודשים שבהם תתקיים ממשלת האחדות.
 

הניגוד הבלתי מתפשר, הפער שאינו ניתן לגישור בין החמאס לפתח, אינו רק על הדרך להשגת מדינה פלשתינאית: טרור או משא ומתן. לשתי התנועות חזון שונה לחלוטין של החברה והמדינה הפלשתינאית העתידית: מדינה איסלמית או מדינה חילונית מודרנית.
 

ממשלת האחדות הזו לא קיבלה את כל שלושת תנאי "הרביעיה הבינלאומית" (ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"מ) שהם: הכרה בישראל, גינוי הטרור וכיבוד ההסכמים הקודמים בין אש"פ לישראל, אלא רק את התנאי האחרון.
 

לעומת זאת יש לנשיא אבו-מאזן את המנדט לשאת ולתת עם ישראל ולהביא כל הסכם שישיג, חלקי, זמני, או מלא וסופי, להכרעה במשאל עם.
 

מה עלינו לעשות כעת? אסור לנו לתת לממשלה בראשות החמאס ובהשתתפותו (גם כמיעוט במניין השרים) להתקיים לאורך ימים ולתפקד. אסור שיתקבע המצב שממשלה שמרכיב מרכזי בה הוא תנועה שאינה מכירה בישראל, החמאס, שולטת בשטחים הפלשתינאים. אסור שממשלה כזו תצליח לתפקד, לבטח לא אותם מיניסטריונים הנתונים בידי החמאס. לכן, צריך להמשיך ולדרוש ממדינות העולם שלא לסייע לממשלה זו, כל עוד לא שינתה את סירובה להכיר בישראל ולגנות הטרור.
 

אולם כדי לקצר את ימיה של השותפות הזו ולפלס את הדרך להתקדמות בכיוון של הסדר עם הפלשתינאים אין די בהחרמת הממשלה החדשה. חוסר עשייה מדינית מצדה של ישראל רק יחזק את מעמד החמאס, יעמיק אחיזתה בשלטון ויקשה עלינו את גיוס הקהילה הבינלאומית.
 

ישראל צריכה לנצל את המנדט שיש לאבו-מאזן לשאת ולתת עמה ואת רצונו לעשות זאת. ניתן להגיע עימו תוך חודשים מעטים להסכמה על עקרונות הסדר הקבע. לעקרונות אלה, הידועים כבר למעשה, יש תמיכה של שני שלישים בערך הן בציבור הפלשתינאי והן בציבור הישראלי. זאת על-פי סקרים רבים שנערכו בשני הצדדים על-ידי מכוני מחקר שונים. 
 

אם יעמיד אבו-מאזן הסכם כזה למשאל עם צפוי לו רוב מוצק ואישור להמשך המשא ומתן עם ישראל. תוך שנה וחצי עד שנתיים אפשר לסכם את פרטי הסדר הקבע ואז להביאם להכרעה סופית בבחירות שייערכו בישראל וברשות הפלשתינאית. זו מפת הדרכים היחידה האפשרית ולפיה צריך לנוע קדימה. במצב הנוכחי זה מה שצריך לעשות, אם איננו רוצים לחיות בצדה של מדינת חמאס, טרור עוני ושנאה.

                                                                     שבת שלום,