משפחות יקרות,

 

במקום העצים שנשרפו - נטע עצים חדשים. ללוחמים שנפלו, לבנים, לבעלים, לאבות ולאחים, לחברים, - להם אין ולא יהיה תחליף לעולם. את חלל חסרונם - דבר לא יוכל למלא.
 

ובכל זאת באנו הנה היום לטעת עצים ביער ביריה שנשרף, לחדשו כבראשונה. יש סמל במעשה הזה. כי אין דרך נכונה יותר לכבד את הנופלים מאשר לחזק וליפות (בכל המובנים) את המדינה שבעבורה מסרו את נפשם.
 

עבורנו, אנשי מערכת הביטחון, וצה"ל בפרט, יש ציווי עליון אחד - לבנות את עוצמתנו כך, שההכרעה בסיבוב הבא תהיה מוחצת ולא נתונה לפרשנויות.
 

אם יש דרך ראויה לכבד את זכר הנופלים היא הדרך הזו. ניתן לבנות את העוצמה הזו רק אם העם כולו יעטוף את צה"ל בתמיכה אוהבת. אפשר לרכוש בכסף ציוד ונשק, אפשר לממן באמצעותו אימונים והכשרות. את הרוח המיוחדת שלנו, את אהבת העם לצבאו, אין להחזיר אלא על-ידי עשייה חינוכית מתמדת, על-ידי דוגמה אישית של אזרחי המדינה שאכפת להם.
 

יש סמל גם במקום הזה שאנו עומדים בו. ביריה היתה סמל לנחישות הישוב בשנות המאבק לעצמאות. האחזות הפלמ"ח בביריה התריסה כנגד התנכלות השלטון הבריטי להתישבותינו בגליל. אלפים עלו בלילה בחשאי לביריה בצווי להזדהות עם אנשי הפלמ"ח להשתתף עמם בהגנת היישוב. "ביריה על תלה עוד עומדת ביריה לעולם לא תיפול" כך שרה לי אמא ז"ל בהיותי ילד, את השיר שחובר על המקום הזה. 
 

עד היום אנו עומדים על נפשנו, וקו היסטורי ישר ורציף מחבר את ביריה 46 לביריה 2007. אנחנו עומדים ונעמוד. בזכות הקרבן ובזכות האמונה בצדקתנו.