מצבם של יישובי "עוטף עזה" המשיך גם השבוע לעמוד במרכז העניין הציבורי, ובצדק.
 

את יום שלישי, מהבוקר ועד הלילה, עשיתי בקרב תושבי חבל ארץ זה. בתוקף תפקידי עמדתי על פעולות המיגון שיזם בחודשים האחרונים משרד הביטחון כנגד ירי רקטות הקסאם. מיליארד ומאתיים מיליון שקל ביקש משרד הביטחון מהאוצר וקיבל רק כשישית מסכום זה. בסכום זה של 185 מיליון ש"ח הספקנו למגן את מוסדות החינוך, ולא בצורה מלאה. השבוע קיבלנו סכום נוסף של 36 מיליון שקל שיושקע בעיקר במיגון גני ילדים. בעיית הגיל הרך קשה במיוחד, כי בהשמע האזעקה על נפילת רקטות קסאם ("צבע אדום") נותרו רק כ-15 שניות לריצה למרחב המוגן. אין גננת בעולם המסוגלת להעביר 30 זאטוטים מחדר לחדר בזמן קצר זה. על כן צריך גן הילדים להיות מוגן כל הזמן. אין מיגון מוסדות החינוך מהווה פיתרון מלא, שכן מרביתם הגדולה של נפגעי הקסאם היו בשטח הפתוח בעת שפגע בהם הטיל.
 

מספר נפגעי הקסאם אינו גדול למזלנו, אם כי כל פצוע הוא עולם ומלואו. אבל סבלה של האוכלוסיה נובע מהמצב המתמיד של  חרדה, מחוסר הוודאות, מאי היכולת לבצע פעולות יומיומיות פשוטות בלא חשש, מחוסר הפרספקטיבה של חיים נורמלים בעתיד. האנשים שפגשתי, חברי הקיבוצים הדבקים באדמתם, המורות בשדרות הממשיכות ללמד ולחנך ילדים גם בצל הסכנה, האנשים הצעירים המסרבים לעזוב את שדרות למרות שיש להם אפשרויות פתוחות במרכז הארץ - הם הם פניה היפים של ישראל. הם הגיבורים של המלחמה הזו. "אינני מוכנה לוותר על החלום שלי" אמרה לי בתו של ש.ר. משדרות. לאחר שובה מטיול בהודו, פתחה באחד מקיבוצי הסביבה מסעדת גן הודית. המטלפנים להזמין שולחן, מנתקים בנימוס לאחר שמסבירים להם איך להגיע. אבל היא אינה מוכנה להרים ידיים ולסגור. גם זה סוג של גבורה.
 

בשבועות הקודמים כתבתי בפירוט מה עוד לא עשינו כדי לפתור את בעיית הירי מעזה, פיתרון יסודי. אולם "מבצע המלונות" של המיליונר ארקדי גאידמק האיר פן נוסף, חמור, של מצב המדינה. בעשר השנים האחרונות, לאחר רצח רבין וחילופי השלטון שבעקבותיו, הלכה הממשלה וקילפה מעצמה את האחריות לרווחת האזרח. במלחמת לבנון השניה, נחשף תהליך זה במלוא כיעורו. גאידמק נכנס לוואקום שיצרו ממשלות ישראל. החזרת האחריות והדאגה לאזרח לידי הממשלה היא בעיני אחד היעדים הלאומיים הראשונים במעלה.
 

ברוח זו, הקמנו השבוע בעיר שדרות מפקדת סיוע לעיר, הבנויה מחיילי וקציני צה"ל. עשרות מורות חיילות נשלחו לבתי הספר לסייע בהוראה ובהעסקת התלמידים. חיילים פרוסים בבוקר ליד תחנות הסעת התלמידים, שעה מועדפת לקסאמים. בקרוב יצאו ילדי "עוטף עזה" לימי התרעננות במתקני האגודה למען החייל. כך צריכה לפעול ממשלה. אני מקווה שזו התחלה של מדיניות אחרת.
 

                                                                             

                                                                    שבת שלום,