הידיעה עליה אני כותב את פרשת השבוע זכתה לאזכור שולי בחדשות, לכותרת של טור בעמודים הפנימיים של העיתונים. אך מאחוריה מסתתר סיפור גדול וחמור, אולי אף ועדת החקירה הבאה.
 

כוונתי לחיילת שנפצעה מטיל קסאם ביום שלישי השבוע, בדרכה מביתה בשדרות לבסיס בו היא משרתת.
 

לא שמנו לב, אך לאחר למעלה משלושה חודשי לחימה ברצועת עזה, בהם נהנה צה"ל מחופש פעולה מלא, נמשך ירי הרקטות על אשקלון, שדרות וישובי הנגב המערבי. בחודש ספטמבר נפלו "רק" 30 רקטות עד רגע זה. בחודש הקודם לו - מספר דומה.
 

המשמעות היא פשוטה מאד: אין לעקור את הטרור בעזה באמצעים צבאיים בלבד. כאשר מיליון וארבע מאות אלף איש חיים בעוני ובייאוש, אין לכך שום סיכוי. הדרך היחידה למנוע מרצועת עזה להפוך לסומאלי, ארץ רעבה הנשלטת על ידי כנופיות של איסלמיסטים קיצונים, היא באמצעות פעולה משולבת כלכלית, מדינית וצבאית.
 

נקודת המפתח היא הכלכלה. ליתר דיוק המצוקה הכלכלית הקשה. אותה יש להקל מייד. המעשה הדחוף הוא לפתוח את מעבר קרני באופן מלא ומתמיד. זה עורק החיים של כלכלת עזה. דרכו עוברים לישראל מוצריה של הרצועה ודרכו נכנסים אליה חומרי גלם, חומרי בנין ומוצרי מזון. ארגוני הטרור הפכו אותו ליעד מועדף לפיגוע, בהתעלם מהנזק החמור שהם גורמים לאוכלוסיה העזתית. יש לאפשר ל"משמר הנשיאותי" של אבו-מאזן להתפרס ולאבטח את המעבר מצידו המערבי, הפלשתינאי. תיפקודו של משמר זה במעבר רפיח הניח את דעתם של המומחים האירופים והאמריקאים.  יש לפתוח מחדש את איזור ארז, שגם אותו הפכו המחבלים לשטח נטוש ובזוז. אבטחתו יכולה להעשות בדרך דומה. אנשי עסקים טורקיים מוכנים להפעיל אותו. יש לאפשר לעובדים פלשתינאים, שיאושרו ביטחונית, לעבוד בישראל ולהקל על המחסור בעובדים בענף החקלאות.
 

יש לכנס ועידה בינלאומית לשיקום כלכלי של עזה בה ישתתפו כל הגורמים שלהם יש עניין מובהק למנוע סומליזציה של עזה: האיחוד האירופי, ארה"ב, מצרים, ירדן, מדינות המפרץ, ישראל. את הפלשתינאים צריכים לייצג בוועידה הזו הארגונים הכלכלים הכפופים לנשיא ולא שרי החמא"ס, ונציגי המגזר הפרטי הפלשתינאי שמעוניינים להשתתף (והם מעוניינים) בשיקום הכלכלי של עזה.
 

מצרים תצטרך להציג בוועידה כזו תכנית מחייבת לחסימת הגבול שלה עם הרצועה בפני המשך הברחת אמצעי הלחימה.
 

והחשוב מכל - אי אפשר להביס את הטרור ללא הצבתו של אופק מדיני לפלשתינאים. במקביל לצעדים הכלכלים האלה יש לחדש את המשא ומתן עם מי שמוסמך לכך על פי חוקת הפלשתינאים: הנשיא. השבוע פגשתי אותו ברמאללה. השתכנעתי עוד יותר בדחיפות חידוש ההדברות הרשמית-ממשלתית איתו. זו איוולת וחוסר אחריות, שחמישה חודשים לאחר כינון הממשלה, טרם נפגש עימו ראש הממשלה. התניית הפגישה בשחרור גלעד שליט, אף היא חלק ממצעד האיוולת. היא מוסרת בידי חאלד משעל, ראש החמא"ס היושב בדמשק, את זכות הווטו על חידוש המו"מ הישראלי-פלשתינאי. לכן ההתניה הזו מרחיקה את שחרור גלעד שליט ולא מקרבת אותה.
 

אם יימשך חוסר המעש בנושא הפלשתינאי, ותמשך מאליה המדיניות של הממשלה הקודמת, יאבד סופית טעם הקיום של הממשלה הזו.  יום הכיפורים המתקרב ובא הוא יום חשבון הנפש. גם בעניין הזה.

 

 

                                                                    שבת שלום וגמר חתימה טובה,