המעבר ללחימת-קרקע כנגד חיזבאללה בלבנון הוא השינוי המהותי שהתחולל בשבוע שחלף.

 

לכוח האווירי יש מגבלה: הוא אינו מזהה מלמעלה כל מטרה ועל כן אינו יכול להשמיד בדייקנות כל מטרה. ידוע מזה מספר  שנים שפריסתם של 13 אלף טילים ורקטות בדרום לבנון היא נסתרת ומוסוות היטב, ואין איתור מודיעיני אלא של חלקה בלבד. היה ברור שכל מבצע, שתכליתו השמדת יכולת החיזבאללה להרעיש את ישראל, יצטרך בשלב מסויים להפוך למבצע קרקעי של "חפש והשמד". בלחימת הקרקע מגיעים בסופו של דבר לכל המטרות, אף לאלו שהוטמעו היטב בסביבה האזרחית. אולם יש לה מחיר בלתי נמנע של קורבנות. במיוחד נכון הדבר כאשר האוייב מנגד מאומן היטב ואמונתו הדתית מקדשת את הקרבת החיים.

 

ההיקף העצום של פריסת חיזבאללה בדרום לבנון מאפשר לארגון להמשיך ולירות אל ערי הצפון ויישוביו גם היום. נותרו להם עוד אלפי רקטות ומשגרים מוסווים רבים. אסור שהקורבנות שנפלו יהיו קורבנות שווא. חייבים להשלים את הרס היכולת הזו. זה ייקח עוד זמן, ולוחמי גולני היקרים שאיבדנו השבוע אינם הקורבנות האחרונים. אולם הפסקת המבצע באמצעו תהיה ניצחון לחיזבאללה שיהיו לו משמעויות הרות אסון לישראל ולאיזור כולו.
 

במקביל חשוב לקיים מאמץ מדיני שתכליתו לזרז את הקמת הכוח הבינלאומי שיתפרס בדרום לבנון, ולזרז את פריסת צבא לבנון שם. זו משימה דחופה כי באין כוח כזה לא נוכל לפנות את האיזורים שאנו נמצאים בהם מבלי שחיזבאללה יסתנן אליהם שנית, ואת שהותנו בלבנון הלא אנו רוצים לקצר ככל האפשר.

 

 

                                                                       שבת שלום,