הדפס
כוונותיו של אהוד אולמרט בהתכנסות אולי טובות, אבל הן מוקדמות מדי. קודם לכל עליו למצות את הדו-שיח עם אבו-מאזן. רק אם אבו-מאזן לא יוכל להעביר את הסכם המסגרת בפרלמנט הפלסטיני תהיה לנו העילה והזכות לנקוט פעולות חד-צדדיות. פעולות כאלה, בטרם עת, יקוממו עלינו את דעת הקהל העולמית.
אפרים סנה
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הלך לבחירות 2006 כשהבשורה העיקרית שבפיו היא תוכנית ההתכנסות. על-פי תוכנית זו, ישראל תקבע באופן חד-צדדי את גבולותיה, תספח כל מה שממערב לקו הגבול ותפרק את מה שממזרח לו. בקעת הירדן, במובנה הרחב, אף היא תישאר בשליטת ישראל, ובירושלים לא יתבצעו שינויי גבול וריבונות. כך, הבטיח אולמרט, ישראל בלבד תקבע את עתידה כמדינה בעלת רוב יהודי, "מדינה שכיף לחיות בה".
מספר שאלות מעמידות בספק את מעשיות התוכנית ואת היותה מתכון לחיים טובים ובטוחים יותר. אין סיכוי שהגבולות שתשרטט ישראל באמצעות הבולדוזרים שלה, יוכרו על-ידי הקהילה הבינלאומית כגבולות קבע חוקיים. כל נתח משטחי הגדה שיסופח לישראל, ימשיך להיחשב כשטח כבוש, בין אם תהיה בו אוכלוסיה פלסטינית ובין אם לאו.
ואין סיכוי שהפלסטינים יקבלו בהשלמה ובהכנעה את הגבול שנכפה עליהם. הם יאבקו נגדו וינסו לשבש את הקמתו. הטרור יתחדש, והוא אף עשוי לזכות ללגיטימיות מסוימת בדעת הקהל העולמית.
מדינות ערב המתונות, ידידותיה של ארצות-הברית, חוששות מאוד מהשלכות המהלך החד-צדדי הזה. ירדן חוששת שניתוק הפלסטינים מכל קשר לישראל, הישארות החמאס בשלטון והידרדרות הכלכלה בגדה המערבית יזרימו אליה פלסטינים נוספים, עניים וממורמרים, שיגבירו את אי-השקט בממלכה. גם מצרים שוללת מהלכים חד-צדדים, בעיקר בשל השפעתם על הזירה הפנים-פלסטינית.
ארצות-הברית, שמעמדה במזרח התיכון בעייתי, ואשר שאיפתה העיקרית היא להיחלץ בשלום מעיראק, לא יכולה לתמוך במהלך ישראלי, שבנות בריתה באיזור שוללות אותו וחוששות מפניו כל-כך. ארצות-הברית גם אינה יכולה לתמוך במהלך, שבנות בריתה באירופה אינן רואות בו מהלך לגיטימי. ככלות הכל, ארצות-הברית זקוקה לתמיכה אירופית בנושאים בינלאומיים אחרים החשובים לה.
בזירה הפנים-פלסטינית, נסיגה ישראלית חד-צדדית תעצים את יוקרת החמאס, שיציג את הצעד הישראלי כהישג שלו, לאמור: ישראל מפנה שטחים פלסטיניים אך ורק בזכות המאבק החמאסי ועמידתו האיתנה השוללת מו"מ והסכמים דו-צדדים עם האויב הציוני.
המאבק על הגבול החדש יאחד את הציבור הפלסטיני סביב ממשלת החמאס, וגם הגורמים המתונים יאלצו לתמוך בו. מעשה חד-צדדי של ישראל יעמיק את אחיזת החמאס בשלטון ויקשה על הפלתו. ההשלכות הבטחוניות החמורות ידועות: מעברו השני של הגבול, שייקבע חד-צדדית, תשלוט תנועה טרוריסטית, שתשחיז את כלי המלחמה לסיבוב אלים נוסף. ארגוני טרור, כגון אל-קעידה, יתבססו בשטחים ויכינו פיגועי ראווה בתוככי ישראל.
המשמעות של כל זה ברורה. אם תשרטט ישראל ותבנה, חד-צדדית, גבול חדש בגדה המערבית, הדבר יעמוד בניגוד לרצון הקהילה הבינלאומית ולרצונן של מדינות האזור. תוצאה של צעד כזה תהיה יותר טרור ופחות ביטחון לאזרחינו, ועקב כך חיסול הצמיחה הכלכלית, מה שיגרור פחות שוויון וצדק חברתי.
אין לה לישראל אלא למלא את אותו חלק בנאום "נווה אילן" של אולמרט (28.3.06), שאותו הוא מנסה להצניע היום; קריאתו הנרגשת לאבו-מאזן לשבת עמו לשולחן המשא-ומתן. החברה הפלסטינית חצויה היום לשני מחנות. דווקא המחנה שהוא המיעוט בפרלמנט, המחנה החילוני, שעיקרו תנועת הפתח, זכה ברוב של 56%, לעומת 43% שבהם זכה החמאס. שיטת הבחירות הנהוגה אצלם ופיצול הקולות בין מועמדי הפתח השונים, הם שהעניקו לחמאס את הרוב בפרלמנט.
הנשיא מחמוד עבאס (אבו-מאזן) נבחר ברוב של 62%, והוא הדמות המרכזית הניצבת היום מול החמאס. על כן, משא ומתן עם אבו-מאזן פירושו מו"מ עם מי שמייצג את רוב תושבי השטחים, ועם מי, שעל-פי החוקה שלהם, בידיו הסמכות לשאת ולתת עם ישראל.
המטרה המשותפת לישראל ולכוחות הפלסטינים החילוניים היא הפלת ממשלת החמאס. הצגת אופק מדיני לתושבי השטחים היא תנאי הכרחי להשגת מטרה זו. במשא ומתן בין ישראל ואבו-מאזן אפשר להגיע, תוך פחות משנה, להסכם מסגרת בדבר הסדר הקבע. הסכם מסגרת זה, אם יובא למשאל-עם בשטחים, יאושר – ככל הנראה - ברוב גדול. התנגדות ממשלת החמאס להסכם תסלול את הדרך להפלתה ולהחלפתה.
זו צריכה להיות האסטרטגיה הישראלית-פלסטינית. רק אם יידחה הסכם המסגרת במשאל-העם (והסבירות לכך נמוכה), תוכל ישראל לנקוט צעדים חד-צדדים ולייצב קו ביטחוני נוח יותר לישראל. במקרה זה, ישראל תיהנה מתמיכה בינלאומית מוצקה.
________________________________________
* ח"כ אפרים סנה הוא יו"ר סיעת העבודה בכנסת. לפנים היה שר הבריאות, שר התחבורה וסגן שר הביטחון. ח"כ ד"ר סנה הוא רופא פנימי במקצועו. בצה"ל עמד בראש המנהל האזרחי ביו"ש ופיקד על יחידת הרפואה של חטיבת הצנחנים בקרב "החווה הסינית".
השתתף במבצע אנטבה והיה מפקד יחידת החילוץ של חיל האוויר. נשלח ע"י שמעון פרס ויצחק רבין, עם שחרורו מצה"ל, לפתוח במו"מ החשאי הראשון עם אש"ף בפאריז בקיץ 1988.
http://www.sneh.org.il/
ד``ר אפרים סנה