סוף השבוע שעבר היה גדוש בתאונות דרכים מחרידות. דומה שכל מה שנאמר על המוות בכבישים ידוע ונדוש, ושאנו מתייחסים לקטל הזה כבגזירה שאין מה לעשות כנגדה. אין זה כך.

בהיותי שר התחבורה מיניתי ועדה להכנת תכנית לאומית למלחמה בתאונות הדרכים. העמדתי בראשה את אבי נאור. אבי נאור, מייסד חברת אמדוקס, ששכל את בנו בתאונת דרכים והתמסר כל כולו למאבק בתאונות הדרכים, הקים את עמותת "אור ירוק" שתכליתה לסייע למשטרת התנועה באכיפת חוקי הזהירות בדרכים.

הוועדה הגישה לי תכנית מעשית בת 10 סעיפים שאילו בוצעו כולם, היה מספר התאונות יורד באופן מאד משמעותי. בין השאר המליצה הוועדה על הגברת אמצעי האכיפה האלקטרוניים (מצלמות וכו'), תיחקור יסודי של תאונות כדי למצוא את הסיבות להן, ומדיניות ענישה נכונה. התכנית הלאומית שהגשתי אושרה על-ידי ממשלת שרון בסוף שנת 2002. אבל אלה שבאו אחרי במשרד התחבורה, לא מימשו כלל את התוכנית הזו. כשהקטל בדרכים נמשך וגבר, נאלץ שר התחבורה שטרית למנות עוד ועדה. הפעם בראשות הכלכלן הנודע ד"ר יעקב שיינין. מסקנות ועדת שיינין היו זהות למסקנות ועדת נאור, רק באיחור של שלוש שנים בהן נהרגו בכבישים כ-1500 ישראלים. מאות מהם יכולים היו לחיות אילו בוצעו המלצות ועדת נאור בזמן.

גם התכנית הלאומית השניה למלחמה בתאונות הדרכים לא בוצעה. היא נתקעה בוועדת הכלכלה של הכנסת בשל מחלוקת על דרך מימונה.

הממשלה החדשה התחייבה בקווי היסוד לבצע את מסקנות ועדת שיינין ולהוציא לדרך, תרתי משמע, את התכנית הלאומית למלחמה בתאונות הדרכים. אני מקווה שהשר שאול מופז, שר התחבורה החדש, סוף סוף יעשה זאת.

 

                                                                        שבת שלום,

 

                                                                                        אפרים סנה