החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה מזוז לאסור על "ועדת סל התרופות" להחליט על רשימת התרופות החדשות שיכנסו לשימוש - זו פרשת השבוע.

 

כמה נתונים מספריים החשובים להבנת העניין. בארצות המערב המתקדמות, נהוג להוסיף מדי שנה לתקציב הבריאות סכום מסויים לרכישתן של תרופות חדישות וחיוניות שהומצאו ואושרו לשימוש באותה שנה. הסכום המקובל בארצות אלה הוא בשיעור 2% מעלות כלל ההוצאות הלאומיות לבריאות ("סל הבריאות"). במונחים ישראלים מדובר ב-440 מיליון ש"ח. בפועל, נתן האוצר לתרופות בשנים 2004-2003 60 מיליוני שקלים, ובשנת 2005 250 מיליוני שקלים. בהסכם הקואליציוני הוסיפה מפלגת העבודה 100 מיליון נוספים ומפלגת שינוי עוד 20 מיליון שקל, סה"כ 370 מיליון שקל לשנת 2005. בחישוב תלת שנתי קיבלו אזרחי ישראל בשנים 2005-2003 לרכישת תרופות חדישות סך כולל של 430 מיליון שקל, כשליש ממה שמגיע להם לפי אמות מידה מקובלות במערב.

 

לשנת 2006 תכנן האוצר להוסיף 164 מיליון שקל בלבד למטרה זו. ועדת המומחים האמורה לקבוע אילו תרופות ייכנסו לסל, ושהחולים לא יצטרכו לקנות אותן מכיסם החל מ-1.4.06, היתה אמורה לסכם את עבודתה השבוע. ידוע כי חברי ועדה זו נמצאים במצוקה קשה. לפי מיטב שיקולם המקצועי, התרופות החיוניות ביותר, עלותן מגיעה ל-450 מיליון שקל, כאשר האוצר מקציב פחות ממחצית סכום זה.
 

בשבוע האחרון שוחחתי עם משפחות רבות שיקיריהן חולים במחלות קשות, והן מוציאות את שארית כספן, מהלוואות ומתרומות, כדי לרכוש תרופות המועמדות להכלל ב"סל" של שנת 2006. משפחות אלה פשוט סופרות את הימים עד להחלטת הממשלה (על-פי המלצת ועדת סל התרופות), כדי שיוכלו להפסיק לשלם את סכומי העתק הנעים בין אלפים לרבבות של שקלים מדי חודש.

 

כעת החליט היועץ המשפטי לממשלה שעליהן לחכות עוד כשלושה חודשים לפחות עד הקמת הממשלה החדשה. זו מכה קשה לחולים ולמשפחותיהם הסובלים מהמחלה ומהנטל הכספי גם יחד. היועץ המשפטי מתעקש על החלטתו האטומה, המבקשת לכאורה למנוע "שוחד בחירות", אבל מתאכזרת לאומללים.
 

הדבר הדחוף ביותר שתצטרך לעשות הממשלה הבאה הוא להקצות סכום ראוי, לא מגוחך, לתוספת תרופות, ולקבוע תוספת שנתית קבועה למטרה מקודשת זו. מפלגת העבודה בחוזה שלה עם הצבור התחייבה לסכום של 3 מיליארד שקל לארבע השנים הבאות.

 

                                                 שבת שלום,

                                                                                        אפרים סנה