ניצחונו של החמאס בבחירות ברשות הפלשתינאית הוא פרשת השבוע שחלף. כל מי מכם שקרא את מאמרי המופיעים באתר ואת כמה מפרשות השבוע הקודמות יודע היטב שהתרעתי מפני ניצחון זה ותוצאותיו.
 

מה הוביל לניצחון זה? העובדה ששלטונו המושחת והכושל שהקים יאסר ערפאת המאיס את עצמו על העם הפלשתינאי מהווה את הסיבה העיקרית. סיבה נוספת היא העובדה שתנועת הפת"ח בה התחולל מאבק מנהיגות בין הדור הישן, שהגיע מטוניס, לבין הדור שצמח בשטחים והנהיג את האינתיפדות, הגיעה לבחירות מפוררת וחלשה. רק בשבועיים האחרונים התעשת הפת"ח וניהל מסע בחירות של ממש. לממשלת ישראל יש חלק מסויים בחיזוק החמאס ובהחלשת הפת"ח. שרון, מופז ודיכטר מנעו צעדים שיכולים היו לחזק את אבו-מאזן ותנועתו. גם הנסיגה החד-צדדית מעזה פורשה על-ידי הפלשתינאים כניצחונו של החמאס ולא כהישגם של אבו-מאזן והפת"ח.
 

יעדי ישראל כעת הם להכריח את החמאס, כגוף הפוליטי העיקרי ברשות, לשנות את תורתו ואת אופיו הטרוריסטי, או להוכיח לעם הפלשתינאי כי החמאס אינו מסוגל למשול ולהנהיג אותו. עם מדינת טרור איסלמי לצידנו איננו יכולים להשלים בשום פנים ואופן.
 

יש לזכור כי לא ניתן למשול ולנהל את הרשות ללא מגע רצוף עם ישראל. נושאי המסחר, המים, האנרגיה והסביבה מכריחים כל ממשלה פלשתינאית לקיים קשר יומיומי עמה. גם בטווח הארוך, אין כל אפשרות לקיים כלכלה פלשתינאית צומחת ללא שיתוף כלכלי עם ישראל. התוצר הגולמי הישראלי לנפש עולה פי 20 על זה הפלשתינאי. רק התחברות הדוקה למשק הישראלי תמשוך כלפי מעלה את המשק הפלשתינאי.
עובדות אלו יוצרות סתירה בין דרכו ואופיו של החמאס לבין יכולתו לנהל את הרשות.
 

מה על ישראל לעשות כדי להשיג יעדים אלה? עליה להמנע כעת מכל משא ומתן מדיני עם ממשלה שהחמאס מהווה בה חלק מרכזי, כל עוד הוא ארגון חמוש השולל את קיומה, ולהצהיר כי אנו מוכנים לחדש את המו"מ על הסדר קבע עם כל ממשלה פלשתינאית המחוייבת לעקרונות אוסלו ולמפת הדרכים. אין להושיט סיוע לממשלת חמאס פרט לנושאים הומניטרים, ולתחזוקת תשתיות חיוניות. אין לבצע שום נסיגה חד-צדדית בגדה המערבית כדי לא לחזק עוד יותר את החמאס. יש לפנות את המאחזים הבלתי-חוקיים כדי להגביר הלחץ הבינלאומי על הרשות לפרק את הארגונים מנשקם. אחרון אחרון חשוב יש להשלים את בניית הגדר, כאמצעי בטחון חיוני מציל חיים.
 

במצב המסובך והמסוכן שנוצר אלה הדברים הנכונים לעשותם. 

                                                                                        אפרים סנה