אין ספק מהי פרשת השבוע הזה. שרון נאבק על חייו בשעה זו והעם כולו עוקב אחרי מאבק זה בחרדה ובדאגה.
 

העברת שרביט ראש הממשלה בשל חוליו הפתאומי והקשה היתה מבחן לדמוקרטיה הישראלית, והיא עמדה בו. החוק קובע כללים למצב שכזה והממשלה מילאה אותם ללא דופי. בשעה הזו מצווים כולם, לכל רוחבה של הקשת הפוליטית באחריות ובאיפוק. אין להיסחף בדיבור וודאי שלא במעשה.
 

בעיותיה של המדינה לא השתנו כיוון שראש הממשלה חלה. גם לא הפתרונות השונים זה מזה שמציעות המפלגות השונות. יש להיצמד ללוח הזמנים הקבוע בחוק, ולהכריע במועד הנקוב לבחירות בין הדרכים.
 

חרף המחלוקות העמוקות אני הוגה לאריק שרון כבוד וחיבה אישית עמוקה. בהיותי מפקד בצה"ל הוא נתן בי אמון רב והפקיד בידי עניינים רגישים. כשר תחבורה בממשלתו זכיתי ממנו לגיבוי חיוני בלעדיו לא הייתי מוציא לדרך הביצוע את תוכנית החומש לרכבת, אשר משנה את פניה של ישראל. בקבינט הביטחוני אהב לשמוע את דעותי גם אם חלקו על אלו שלו. איני שוכח את כל זאת. מעל לכל מצאתי באריק שרון פטריוט  ישראלי אמיתי, איש האוהב בכנות, על פי דרכו, את המדינה הזו.
 

את הקרב על החיים מנהל כעת שרון לבדו בבית החולים הדסה. כולנו מייחלים לניצחונו, לרפואתו השלמה.
                                                               שבת שלום,

 

                                                                                        אפרים סנה