למרות שחבר הכנסת אפרים סנה מכהן כבר 18 שנים כשחקן בזירה הפוליטית, הוא לא נחשב לסלבריטי. הוא צנוע, לא מתלהם, לא משגר הודעות לעיתונות מיד לאחר כל פיגוע, דוח עוני או דוח מבקר המדינה. הוא מקפיד קודם לקרוא את הנתונים, ללמוד את המספרים, לערוך השוואות עם שנים קודמות ועם מדינות אחרות, לחפש את הבעיות והתקלות, ורק  אז מגבש את עמדתו.

אולם, מתברר שתכונות כמו יסודיות, קפדנות ודקדקנות אולי מועילות כשמדובר בדיונים בוועדות הכנסת, אך אינן משתלמות "בפופוליטיקת האינסטנט" המאפיינת 
את המערכת הפוליטית. חבריו לכנסת שמיהרו לשגר הודעות קלישאתיות לביפרים של הכתבים, ייהנו מפרסום דברי הלהג שלהם בעיתונות, בעוד שדבריו של סנה, למרות שיספקו ניתוח חדש ומעניין, לא יזכו לפרסום. 

סנה תמך באופן מובהק במועמדותו של פרץ לראשות העבודה משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיים. כיו"ר הסיעה בכנסת, הוא נתן לפרץ גיבוי מוחלט והמהלך הזה, ללא ספק, הגדיל בצורה משמעותית את סיכוייו לכהן בכנסת הבאה. אנשיו של פרץ יתמכו בו בפריימריז ויגמלו לו בכך על התמיכה שהעניק ליו"ר.
  
אולם לחיבור בין השניים יש גם פן אידיאולוגי. סנה נחשב ליונה צחורה במפלגת העבודה. הוא ופרץ מחזיקים באותה עמדה, שלטענתם, בלתי ניתנת לערעור- אם ישראל תבוא בכוונה מלאה להגיע להסדר קבע - אפשר למצוא פרטנר בצד הפלשתיני.

"ברק המציא את מדיניות ה'אין פרטנר' והיה שותף בזה עם שרון. קביעה כזו היא שגויה, הרסנית ומסוכנת", מפטיר סנה. "שרון החליש את אבו-מאזן ככל שיכל. לאחר מכן הוא שתל במוחו של העולם את התפיסה, שקודם כל נאבקים בטרור, והצעדים הכלכליים יבואו רק אחר כך. מה פה המוקש? הרי הטיפול בחמאס יכול להצליח רק אם הוא משולב: צבאי, מדיני וכלכלי. ברגע שמגבילים את הטיפול בטרור לתחום הצבאי בלבד, זה מנציח את המצב".

המאבק של סנה במדיניות ה"אין פרנטר", באה לידי ביטוי גם בכך שהוא בקשר טלפוני קבוע עם ההנהגה הפלשתינית הפרגמטית. "אני מכיר בעל פה את הטלפונים של השרים הפלשתינים", הוא אומר בחיוך.

מי שהתמודד מול פרץ והפסיד היה שמעון פרס, שזכה לתואר המביך "הלוזר הנצחי של הפוליטיקה". המעבר לקדימה של יו"ר המפלגה לשעבר ומי שהיה סמל השלום בעבודה, פגע במפלגה. הסקרים מדברים על לפחות שלושה מנדטים שעברו עם פרס. סנה טוען בזהירות, שהמהלך של פרס נגוע באופורטוניזם. לדבריו, אילו פרס היה מנצח את פרץ הוא לא היה עוזב את המפלגה, ואף היה תוקף את העמימות שיוצר שרון סביב תוכניתו המדינית.

 "צר לי שהוא עשה את הדבר הזה. אני רק כל הזמן נזכר שאם היו מצביעים לפרס במקום לעמיר, פרס היה היום אומר דברים אחרים לחלוטין. אז, פרס היה רואה בשרון אויב השלום ואת פטרונו של נתניהו".
  
סנה, רופא במקצועו (מומחה לרפואה פנימית) וגנרל בעברו (יו"ר המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, מפקד דרום לבנון ומפקד יחידת 669), מנסה לשלב בעיסוקיו הפוליטיים את הפן המדיני-ביטחוני לצד הפן האזרחי.

"הטרור הכתיב לנו את החיים. מה שאיפשר את עלייתו של סדר יום חברתי זו הרגיעה היחסית שהיתה פה בשנתיים האחרונות. אבל מפלגת העבודה היא מפלגת שלטון עם שאיפה להוביל את המדינה גם בנושא החברתי וגם המדיני" הוא מסביר.

סנה מוסיף כי  "אנחנו לא מפלגת נישה שעוסקת רק בנושא החברתי, כפי שזו הייתה טעות לעסוק רק בנושא המדיני. יש אצלנו במפלגה פחד בגינו של איזה פיגוע, כאילו שאז אין לנו מה להגיד. אם יש פיגוע אז מה? למי שהיה פריג'ידר ריק יהיה לפתע פריג'ידר מלא? מה פתאום! זה ממחיש את הדרך שלנו שאומרת שצריך לפתור את הסכסוך ולא להסתפק בצעדים חד צדדיים".

האם העמדות שלך בתחום הכלכלי קרובות יותר לאלו שמייצגת שלי יחימוביץ'- סוציאל-דמוקרטי, או לאלו של אהוד ברק - קפיטליזם נאור?

"עם כל הסימפטיה אני לא חושב שאני צריך להסתמך על יחימוביץ'. אני התעסקתי בנושאים חברתיים גם לפני שהיא הצטרפה לעבודה. אני מכבד אותה מאוד וגם מאוד נהניתי לשמוע אותה בכל יום שישי בערב. היא באמת לחמה בטלוויזיה למען החלשים, אבל עם כל הכבוד, למפלגת העבודה הייתה תפיסת עולם לא רק לפני שלי, אלא גם לפני אהוד".

לדברי סנה, את תפיסת העולם הסוציאל-הדמוקרטית לא המציאה שלי ולא המציא אהוד: "המודל שלנו הוא המודל של הסוציאל-דמוקרטיה האירופית של שוודיה, נורבגיה ודנמרק. אלו המודלים הכלכליים של מפלגת העבודה. לא הסוציאליזם של צפון קוריאה ולא הקפיטליזם של ניו-ארולינס".
  
כשמזכירים לו שראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, אמר בתקשורת שהוא תומך בצעדים הכלכליים של נתניהו, יוצא סנה לרגע מהשלווה המאפיינת אותו במהלך הראיון, ודופק באגרופו בעוצמה על השולחן: "אז שברק ילך לנתניהו. מי שבעד נתניהו שילך עם נתניהו. אני לא מכיר בזה שאני צריך לבחור בין השקפת העולם של שלי יחימוביץ' לזו של אהוד ברק. יש לי את הקו שלי ובכל הפעמים שבהם ניסו להגדיר מהם ערכי הליבה של תנועת העבודה, אני הייתי חלק מזה".

את ד"ר סנה קשה להתקיל בשאלות. הידע שלו רחב, הוא מתמצה בכלכלה, בריאות ורווחה, לצד נושאי ביטחון ומודיעין. סנה אף מצהיר שהוא נהנה משני העולמות במידה שווה. "אין  סתירה באג'נדה", הוא מסביר, "יש בארץ מצוקה ופערים וצריך לטפל בהם ולהפנות משאבים. אם הסכסוך יסתיים יכולה להיות פריחה כלכלית". 

כשר בריאות לשעבר אתה בעד החזרת המס המקביל?

"אני חושב שהמס המקביל זה אחד המקורות החשובים שחבל שהורדנו אותם. זה היה מקור חשוב ועליו בנינו את חוק ביטוח בריאות ממלכתי. מה, הכסף צומח על העצים?".

האם יש צעדים בתוכנית של פרץ שאתה מתנגד להם כמו: שכר מינימום או מס עיזבון?

ומה דעתך על כך שאמרו בדויטשה בנק שעמיר מהווה סכנה פיסקאלית?

"אומרים את זה לא רק בדויטשה בנק. אני מכיר כמה 'איזראלי בנקס' שאומרים אותו דבר והם טועים. מה הסכנה הפיסקאלית? שאנשים פה לא יחטטו בפחי הזבל. את ההוא בפרנקפורט זה מטריד ואכפת לו שפה מחפשים אנשים בפחים? ולא אעיר הערות חמורות מאלו".

איך אתה רואה את מה שקורה היום במערכת הבריאות שלמעשה עוברת סוג מסוים של הפרטה?

"אם כל חטאת היא זה שרוצים לעשות מהרפואה ביזנס. לחמתי בהצלחה נגד התופעה הזו כשר בריאות עד שירדנו מהשלטון בשנת 1996. תפקיד הרפואה להיות יעילה ולא בזבזנית, אך הייעוד שלה הוא לרפא ולהציל חיים ולא להציג מאזן ב-31 לדצמבר. לכן לא קיבלתי את הרעיון האידיוטי של הפרטת בתי החולים. למה הפגיות בארץ מוזנחות? כי זה ענף הכי לא כלכלי. עלות הטיפול בתינוק כזה של 800 גרם מהאינקובטור, עד שהוא מגיע לאבא ואימא שלו הוא 100 אלף דולר. איזה ביזנס את יכול לעשות כשעל תינוק אחד אתה מוציא 100 אלף דולר?".