הפילוג בליכוד והקמת מפלגה חדשה בראשות שרון היא פרשת השבוע שחלף.
אין זה רק קרע אישי מר בין שרון לבין מתנגדיו בליכוד שמיררו את חייו כראש ממשלה, ואמרו עליו מאחורי גבו ובפניו דברים קשים. במו אזני שמעתי את עוזי לנדאו אומר לו בישיבת ועדת החוץ והביטחון: "אתה עריץ מושחת, אכזר וחסר לב". באותו רגע, לפני כארבעה חודשים אמרתי לח"כ נעמי בלומנטל שישבה מימיני - "אין לכם יותר מפלגה".
 

אבל כדי להבין את מה שקרה אין די בהסבר האישי. צריך להבין לעומק את כוונת אריאל שרון בעזיבתו את הליכוד, שהיא המשך של תכנית ההנתקות.
 

שרון שואף לרדת מהבמה הפוליטית לאחר שקיבע באופן מוצק את גבולות ישראל כפי שהוא רוצה שיהיו. וזו מפת שרון: שבע מובלעות בגדה המערבית (שכם-ג'נין; רמאללה; קלקיליה; טול-כרם; יריחו; בית-לחם; חברון) המחוברות ביניהן בכבישים ומנהרות ("רציפות תחבורתית") יהוו את המדינה הפלשתינאית. שטחן הכולל - כמחצית משטח הגדה המערבית. שלושה פרוזדורים רחבים בשליטה ישראלית מלאה יחצו את הגדה ממערב למזרח: חוצה שומרון, ירושלים-מעלה אדומים-יריחו, חוצה יהודה. שני איזורי ביטחון ישתרעו מצפון לדרום: האחד בבקעת הירדן והאחר במורדות המערביים של הגדה.
 

כדי לקנות את הסכמת העולם ואת אהדת דעת הקהל המרכזית בישראל - ויתר על השליטה בעזה ופירק את ההתנחלויות שם. כדי לבצע את התכנית הזו עושה שרון שלושה דברים: דואג להחליש את אבו-מאזן כדי ליצור דימוי של "אין עם מי לדבר"; מנצל משפט בנוסח "מפת הדרכים" המדבר על אופציה ל"מדינה פלשתינאית בגבולות זמניים" כדי להפוך את "מפת המובלעות" למפה זמנית-נצחית ולהראות עדיין בעיני העולם כמי שדבק ב"מפת הדרכים"; מתפטר מהימין הקיצוני במפלגתו שלא יתן לו רוב בכנסת לבצע תוכנית זו; לכן פילג שרון את הליכוד.
 

אבל לתוכנית שרון אין שום סיכוי שבעולם להתקבל על דעתו של פלשתינאי אחד. גרוע מכך, הניסיון לכפות אותה באופן חד-צדדי ובעורמה יביא להתלקחות מחודשת של הטרור והאלימות, לאינתיפדה שלישית, להמשך המלחמה.
 

לזה מוביל שרון, את זאת צריך לחשוף.

 

                                                                                        אפרים סנה