המחזה, על האלימות הצעקנית ועל הבכיינות הצדקנית, וגם על הצער האמיתי שבו, היה קשה למראה. אך יש בו נקודת אור אחת מבהיקה: צה"ל ומשטרת ישראל. הסתבר כי "רגישות ונחישות" אינה סיסמה, מטבע לשון, אלא קוד התנהגות אמיתי. אי אפשר היה שלא להעריץ את החיילים והחיילות, השוטרים והשוטרות, שגילו איפוק ובגרות מול הקללות והנאצות, דברי הבלע והקריאות החוזרות לסרב פקודה. וגם, כן גם איפוק מול גילויים של אלימות פיזית בוטה. בשום מקום בעולם, שום צבא, שום משטרה, לא היו מגלים איפוק כזה מול התגרות פיזית ומילולית שכזו. במידה רבה יש לייחס זאת לזכות המפקדים שהכינו את הכוחות באופן ייסודי, לא רק למעשה הפינוי עצמו אלא גם לדרך ההתייחסות למפונים. הדבר החשוב ביותר שהוכח הוא שיש במדינת ישראל כוח ממלכתי המוכן להגן על הדמוקרטיה, הנחוש לבצע את החלטות הדרג הנבחר, והיודע גם איך לעשות זאת. הצילומים של החיילים והשוטרים בפעולתם, ירימו את קרן ישראל בעולם.
 

המעשה של ההנתקות עוד לא הושלם, בשבוע הבא יוחל בפינוי צפון השומרון. הפיגוע בשילה על-ידי מחבל-מתנחל, הוא אות אזהרה למה שעלולים קיצוניים לחולל סביב פינוי חומש ושאנור. אבל מה שהתבצע עד כה נותן יסוד לתקווה שגם השלב השני של ההנתקות יוכתר בהצלחה. נקווה שגם הפלשתינאים ימשיכו להפגין ככלל אחריות ובגרות. זו עשויה להיות שעתם הגדולה.
                                                                           

 

                                                                        שבת שלום,

 

                                                                                         אפרים סנה