למרות שתשומת הלב הלאומית ממוקדת כעת בהנתקות המתקרבת, "פרשת השבוע" הזה היתה דו"ח העוני. הדו"ח החמור והמחפיר חשף לא רק את מימדי העוני - מיליון וחצי ישראלים עניים, אלא גם את התרחבות הפער החברתי. העשירון העליון התעשר השנה ב-2.5%, העשירון התחתון התרושש ב-2.5%.

 

המצב הזה הוא תוצאה של מדיניות חברתית מרושעת שנתניהו כשר אוצר הביא אותה לקיצוניות בשנתיים וחצי האחרונות. נתניהו לוקח פחות מס מהעשירים, ואז יש לו פחות כסף לתת שירותים לכל השאר. מצמצום שרותי הבריאות, החינוך והסיעוד, סובלים לא רק העשירונים הנמוכים אלא רוב תושבי מדינת ישראל.
 

התקציב שהובא השבוע לאישור הממשלה הוא הביטוי הביצועי של המדיניות הזו: יש בו הגבלה קשוחה של הוצאות הממשלה והפחתה של מיליארדים בהכנסות המדינה - מתנת מס לעשירון העליון בעיקר. לכל השיפורים שהכניס ראש הממשלה ברגע האחרון כדי לרצות את שרי הליכוד אין משמעות כי אם לא מבטלים את הנחות המס האלה אין למדינה כסף למימון תוספות אלה והן תמוממנה מהקיצוץ בסעיפים אחרים של המשרדים הכלכלים והחברתיים. רק ביטול מתנות המס לעשירים והגדלת התקציב יכולה לאפשר את התוספות האלה. ואכן אלה הדרישות שהציגה סיעת העבודה בהתכנסותה ביום ראשון כתנאי לתמיכתינו בתקציב 2006:

1. הגדלת גידול התקציב מ-1% ל-1.7%.
2. שינוי הרפורמה במס.
3. הגדלת הגרעון מ-3% ל-3.5%.
4. הגדלת התקציב לנגב ולגליל.

שינויים אלה אילו התקבלו היו משנים את אופיו של התקציב באופן משמעותי.
 

דרישות אלה לא התקבלו על-ידי ראש הממשלה ושר האוצר החדש אולמרט. במקומם הוצע מענק חד-פעמי לעניים, מעודפים שהצטברו ב-2005. גודלו - רבע אחוז מהתקציב המוצע.
 

אני שמח, שבדיון של שרי העבודה שנערך לפני ההצבעה בחצות יום שלישי, התעקשתי ושכנעתי את חברי השרים לא להתפתות ולהסתפק בפירורים שמציעים שרון ואולמרט  אלא להצביע נגד התקציב, על-פי החלטת הסיעה, ואכן כך הם עשו (פרט לשר אחד).
 

חשוב וחיוני, כי מפלגת העבודה תמשיך ותציג קו חברתי-כלכלי שונה לחלוטין מזה של הליכוד, מבוסס על הערכים שאנחנו מאמינים בהם וגם תהיה מוכנה להלחם עבורו.
 
                                                                           

 

                                                                        שבת שלום,

 

                                                                                         אפרים סנה