השבוע עלתה אלימותו של הימין הקיצוני מדרגה. המיעוט הסלים את מלחמתו ברוב. חסימת הכבישים היתה נרחבת ופרועה יותר. במלון בגוש קטיף קראו הבריונים תיגר על צה"ל ותקפו את חייליו. הלינץ' בנער הפלשתינאי חשף את פניהם של הפורעים - ופניהם כפני חיות.

 

בחסימת הכבישים יש גם מידה יתירה של התנשאות ויהירות. החוסמים משדרים למאות האלפים הנוסעים לפנות ערב בכבישים מסר ברור: חייכם אינם חשובים לנו. לא היולדת בדרכה לבית החולים, לא האב הרוצה להיות עם ילדיו בסופו של יום עבודה, לא פגישת העסקים שהוחמצה. כל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא סיכול ההנתקות, ואתם האזרחים - שתסבלו. אם המיעוט היהיר והאלים הזה ינצח - לא תחדל לעולם חרב מן הארץ. אם בכוח האלימות יוכח כי אי אפשר לפנות אפילו עשרים התנחלויות מרצועת עזה, כי אז אי אפשר יהיה לפנות אף התנחלות או מאחז בלתי חוקי. בלי פינוי חלק מההתנחלויות והמאחזים בגדה לא ניתן יהיה להגיע לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים. בלא פיתרון כזה תמשך מלחמת העמים בארץ-ישראל ללא סוף נראה לעין. הרוב ישלם את מחיר הדמים.

 

העימות בין שלטון החוק לבין הפורעים הוא בלתי נמנע. הוא כבר כאן. השבוע לא ראינו את שלטון החוק בתפארתו. התגובות למרד המתנחלים הקיצוניים ותומכיהם היו מהוססות, מאוחרות ורופסות. בשבועות הקרובים תבוא שעת האמת. אם לא ימלאו זרועות אכיפת החוק והביטחון את תפקידם נעמוד לפני כניעה לאלימות הקיצוניים. הרוב השקט, שומר החוק, המאופק, יצטרך להחליט אם הוא נכנע למיעוט האלים, החצוף, המתנשא.
 

קראתי כי השבוע, בחיפה, פתחו כמה נהגים זועמים בעצמם את הכביש החסום. הם כבר עברו את נקודת ההחלטה מה לעשות. בקרוב, יתכן וכולנו נעמוד בפני ההחלטה הזו.

                                                                         שבת שלום,

 

                                                                                         אפרים סנה