פרשת השבוע מבחינתי, היתה פרשת אדמותיהם של קיבוצי "סובב עזה".

 

קיבוצים אלה עומדים עשרות שנים, למעלה מ-50 שנה, חלקם אף יותר, לאורך גבול רצועת עזה. הם עמדו במצור המצרי במלחמת השחרור, סבלו מפשיטות ה"פידאיין" בשנות החמישים ומרקטות הקסאם בשנים האחרונות. נירים, נחל-עוז, כיסופים, הם רק שלושה מהשמות המוכרים מתולדות ההתיישבות והמאבק על החיים בארץ הזו.
ההערכות הצבאית החדשה, זו שלאחר ההנתקות, תגרום לקיבוצים אלה לאבד 13000 דונם מאדמותיהם, עבור מחנות צבא, דרכי ביטחון ו"שטחי הריגה" לאורך הגבול. על חלק מאדמות אלה, כמחציתן, מסרב משרד הביטחון לפצות את הקיבוצים. וכאילו לא די בכך החליט מי שהחליט לקחת מקיבוץ נחל-עוז 3500 דונם ולמוסרם למתנחלי הרצועה. כדאי לדעת כי בשעתו, שר החקלאות כץ-עוז, איש נחל-עוז, נתן למתנחלי הרצועה כ-30000 דונם בתחום הקו הירוק, בהם הם מחזיקים עד היום.
בשורה תחתונה: את המתנחלים מפנקים, את הקיבוצים עושקים. השבוע נסעתי לשם, פגשתי את ראשי המועצות האזוריות, אלון שוסטר ואורי נעמתי, את מרכזי הקיבוצים, וכן את נציגי צה"ל ומשרד הביטחון. גייסתי את חברי שרי הממשלה מ"העבודה" להתנגד לגזל הזה והעליתי את הנושא בפני לשכת מפלגת העבודה. התוצאה הראשונה היא שלאחר דיון סוער בועדת השרים הורה ראש הממשלה למצוא פתרון אחר מאשר אדמות נחל-עוז. אולם המאבק לא הסתיים, ולא אתן לו לגווע עד אשר ימצא פתרון ופיצוי הוגן.

היה לי השבוע יום אחד של נחת. השתתפתי בחנוכת קו הרכבת לירושלים ותחנת הרכבת באשקלון. שתי החלטות חשובות שהחלטתי כשר-תחבורה בשנת 2001 הגיעו למימושן. את ההחלטה לחדש לאלתר את קו הרכבת הישן לירושלים ובמקביל לבנות אליה קו חדש ומהיר דרך מודיעין קיבלתי 3 חודשים אחרי מנויי לשר תחבורה, לאחר שנים של סחבת, דחיות ותירוצים. אני מודה לראש-הממשלה שעזר לי להתגבר על התנגדות האוצר ונתן לי גיבוי מלא, כפי שעזר לי בעניין בניית הרכבת מראשון לציון לתל-אביב. החלטתי ומיד האצתי את הביצוע. חברתי את ירושלים לתל-אביב בקשר נוסף, והענקתי לתושבי בית-שמש קשר נוח לשתיהן גם יחד.
תחנת הרכבת באשקלון היא פינה נוספת, חשובה, בחזון שלי. בתכנית החומש לרכבת שהתוויתי כשר תחבורה ראיתי מעין משולש שקדקודיו דימונה, אשקלון ותל-אביב. הוריתי לשדרג מיד את הקו תל-אביב-אשקלון ולהפכו לקו נוסעים. הוריתי לתכנן קו רכבת לרוחב הנגב: אשקלון-שדרות-נתיבות-אופקים-באר-שבע-דימונה. את המסילה מבאר-שבע לתל-אביב הכפלנו ושדרגנו. כשתושלם תכנית זו ניתן יהיה לסוע תוך פחות משעה מתל-אביב לכל אחת מערי הנגב. זו המשמעות המעשית של הסיסמה קירוב הנגב למרכז הארץ. אבל בשבילי זה חלק מהחזון הציוני החדש: פיתוח הנגב והגליל. השבוע ראיתי בהגשמת חלק אחד של החזון הזה, חלק שיזמתי והתנעתי.
הרבה עבודה עוד לפנינו.