סופו של משטר אסד בסוריה קרב. גם אם התאריך אינו ידוע, התהליך הוא בלתי נמנע. ישראל נמנעה עד כה, וטוב שכך, מכל התערבות במלחמת האזרחים. אבל הגיע הזמן, שהיא תבהיר למי שישלוט בסוריה לאחר נפילת אסד איזו מערכת יחסים היא רוצה לכונן אתו. הגם שזהות השלטון החדש ואופיו אינם ידועים, יש חשיבות לעצם היוזמה הישראלית. בכל מקרה, השקט והיציבות שאיפיינו את גבול סוריה-ישראל במשך 35 שנה אינם עוד מובנים מאליהם. הסכמים שנחתמו עם אסד האב אינם תופסים עוד מעשית. ישראל צריכה לעצב להם תחליף שיהיה קביל מבחינת סוריה ובטוח לה-עצמה. עד תחילת מלחמת האזרחים האמינו רבים כי נסיגה מרמת הגולן והשבתה לריבונות סורית הן מחיר שראוי לשלמו בעבור שלום עם סוריה. לשלום עמה היו יתרונות אסטרטגיים, שניתוקה מאיראן היה החשוב שבהם. המציאות השתנתה. גם תומכים מובהקים של "הגולן תמורת שלום" לא ימליצו היום על ויתור אסטרטגי כה משמעותי למדינה שיציבותה הפנימית עברה טלטלה עזה, ושאופיה העתידי אינו ברור כלל. אין זה אחראי לחזור לנוסחה הישנה במצב החדש, שבו כוחות סלפיים מצויים בקרבת הגבול בגולן. מה יכולה, אפוא, ישראל להציע לסוריה שאחרי אסד? ההצעה הישראלית צריכה להתבסס על צרכיה הבסיסיים של סוריה, שהראשון שבהם הוא שיקום המדינה מהריסותיה. ישראל יכולה להציע לה הסכם אי-התקפה לעשר או עשרים שנה. הסכם כזה פוטר את סוריה מהצורך לבנות צבא מודרני וגדול, שהצטיידותו ואחזקתו יעלו מיליארדים רבים. התחייבות מפורשת מצד ישראל שלא לתקוף מקילה על דמשק לדחות כל הוצאה מלחמתית מיותרת. במשתמע, היא תחייב את סוריה לחדול מהרטוריקה של החזרת הגולן בכוח הזרוע. התנאי הזה אינו חייב להיות תנאי כתוב וחתום, אבל סוריה צריכה להתחייב במסגרת ההסכם החדש לעמוד בכמה תנאים שהפרתם תפטור את ישראל מהתחייבותה שלה: מניעת כל סיוע לחיזבאללה בלבנון, במישרין או בעקיפין. הרחקתם של כוחות בלתי סדירים (למעשה ארגונים סלפיים ותומכי אל-קאעדה) מהגבול עם ישראל, למרחק משמעותי שיוסכם עליו. שימור בפועל של הסכם דילול הכוחות ברמת הגולן. השארת כוח האו"ם ברמת הגולן וחידוש המנדט שלו. הימנעות מכל רכש נוסף או פיתוח של נשק להשמדה המונית. הצעה כזאת תעביר לשלטון החדש שיקום בדמשק מסר של רצון טוב, ותציב סייגים להתאפקותנו. ישראל יכולה רק לצאת נשכרת מעצם הגשתה.