פרשות אחדות היו לנו השבוע. היתה "המדבקה" והיתה נסיגתו של ראש הממשלה מהטלת המע"מ על פירות וירקות, וכמה גזרי דין מפתיעים, לטובה סוף סוף.
אבל הפרשה הנוגעת לעניינים הקיומיים ביותר של ישראל היא הנתק המסתמן בינינו לארה"ב בנושא האיראני. בתחילה היה זה סגן נשיא ביידן שאמר כי "ישראל היא מדינה ריבונית שתחליט מה טוב בשביל ביטחונה". היו כאלה, אצלנו ובעולם, שפירשו זאת כ"אור ירוק" לישראל לתקוף את מתקני הגרעין של איראן. הם לא שמו לב להערתו המסכמת של סגן הנשיא: "מדיניות ארה"ב [בנושא האיראני] לא תושפע מלחציה של שום מדינה". גם כאן הכוונה לא לדנמרק מן הסתם אלא לישראל.
לאחר מכן, כשנשאל הנשיא אובמה האם נותנת ארה"ב "אור ירוק" לישראל לפעול הוא השיב בשלילה נחרצת. הוא הוסיף כי הפיתרון לסוגיית הגרעין האירני יהיה בערוצים הדיפלומטיים.
מה הפירוש של דברי הנשיא וסגנו? שאין כל תיאום והסכמה בין שתי המדינות. שכן ישראל, ונכון שכך, לא הסירה את האופציה הצבאית מעל השולחן. רק אין לכך הסכמה אמריקאית. כך היה בממשל בוש וממשל אובמה אינו שונה ממנו במובן זה. האופציה הצבאית מול איראן, מוצא אחרון בהחלט, איננה פשוטה ואיננה חסרת סיכונים. ביצועה בלא תיאום עם ארצות הברית מקשה עוד יותר. ודברי סגן הנשיא ביידן אינם מבשרים חופש פעולה לישראל אלא שיוויון נפש באשר לתוצאות פעולה ישראלית עצמאית ואמירה מפורשת כי ישראל לא תשפיע על מה שתעשה בסוף ארצות הברית.
ובאיראן – שם הלא נפל דבר בחודש האחרון. המשטר הקנאי חשף את פרצופו כך שגם לאחרון התמימים צריך היה ליפול האסימון. העם האיראני הפגין את מידת סלידתו ממשטר האייתולות. לו היה דיאלוג אסטרטגי אמיתי, גלוי לב ומעמיק, בין ישראל לארצות הברית אפשר שניתן היה להגיע להבנות טובות ומועילות בעניין האיום האיראני. השעה הזו אינה השעה לדיבורים על אופציה צבאית, אבל גם לא לדיפלומטיה עקרה ומשחיתת זמן. זה הזמן לסנקציות אמיתיות נגד המשטר ולמתן תקווה לעם האיראני. אבל דיאלוג כזה אינו מתקיים ועל כן גם מדיניות נבונה ומתואמת מול האיראנים אין.
מה כן יש? מאבק מיותר על המשך הבנייה בהתנחלויות, ניסיון להמשיך את תיחמוני העבר מול ממשל שהודיע כבר כי עידן העלמת העין וקריצת העין הסתיים. כפי שהזהרתי במאמרי אותו הפצתי לקוראי פרשת השבוע, רק הבנות מוקדמות ימנעו התנגשות אמריקאית-ישראלית מזיקה ומיותרת. הבנות אין וההתנגשות – כמעט כבר כאן.
שבת שלום,
אפרים סנה
