הוועידה המכונה "ועידת האו"מ נגד הגזענות" או "ועידת דרבן השניה", שהתכנסה השבוע בז'נבה היא "פרשת השבוע" שחלף.
זאת לא כיוון שנאמר בה בוועידה הזו דבר חשוב, או שהתקבלה בה החלטה חשובה כלשהיא. הוועידה בז'נבה היא פרשת השבוע כיוון שהיא המחישה באופן חד ומתוקשר היטב את המציאות העולמית העגומה שבה אנו חיים. שלושה דברים אפשר להבחין בוועידה הזו.
הראשון – הלגיטימיות שזוכה בה איראן. היותה של מדינת האיסלאם השיעי הקיצוני מדינה חשוכה, שזכויות אדם נרמסות בה ברגל אכזרית, - אינה מפריעה לאיש. גם העובדה שמנגנוניה הרשמיים של המדינה מפיצים טרור ברחבי המזרח התיכון, חותרים תחת ממשלות נבחרות, - אינה מפריעה לאיש.
נשיא איראן, המפיץ שנאת יהודים והכחשת שואה מעל כל במה הניתנת לו, הוא אורח רצוי בוועידה שמארגן ארגון האו"מ. נשיא שווייץ נפגש עימו כיאה לראש מדינה נכבד.
השני – השנאה לישראל רווחת בעולם, ולא רק במדינות המשתייכות ל"גוש המוסלמי", ל"עולם השלישי" או הנשלטות על-ידי משטרים רדיקליים במיוחד. בפאתי השמאל הליברלי האירופי מקננת אנטישמיות המוסווית כאנטי-ישראליות. לולי שנאה זו, לא היה אחמדיניג'אד הדמות המרכזית בוועידה, וישראל לא היתה הנאשם העיקרי והקבוע בה.
השלישי – הסלחנות העולמית כלפי הפאשיזם האיסלאמי. בשם הדת, כביכול, מחוללים ארגוני הטרור של הג'יהאד העולמי פיגועים עתירי נפגעים, בעיראק, בפקיסטאן, במקומות רבים אחרים, ואין התופעה הזו זוכה לגינוי עולמי נרחב. ארגון חשוך, קנאי ואלים כמו הטליבאן עומד להשתלט על מדינה גרעינית כפקיסטאן, ואין זה מעורר תחושת חירום בקהילה הבינלאומית. יש לזכור כי מאפייניו של הפאשיזם האיסלאמי הם כל מה שהאנשים "הנאורים" אמורים לתעב: הפרת זכויות האדם, השפלת מעמד האישה, קידוש הבורות. אבל ב"ועידת נגד הגזענות" לא נשמע קול רם וברור כנגד הפאשיזם החדש הזה.
נכון, מדינות חשובות החרימו את הוועידה המגונה הזו. נציגי מדינות נוספות עזבו את האולם למשמע דבריו של נשיא איראן. אך אנחנו צריכים להיות מודאגים ממי שנשאר באולם, מי שכן השתתף בה, ובהן מדינות חשובות.
זה העולם שאנו חיים בו. למי שלא ידע או לא הבין, סיפקה הוועידה בז'נבה את תמונת המציאות.
מה הציווי המתבקש לישראל? קודם כל להיות חזקים. קיומה של הוועידה בימים בו ציינו אנו את יום השואה, חידדה את הזיכרון לאן כבר הובילה שנאת ישראל. הציווי השני הוא לא לאבד את ידידינו, להרחיב את מעגל המדינות המוכנות לפעול יחד איתנו אל מול איום משותף. לכך אין די בעוצמה צבאית, במציאות שאנו חיים בה ישראל חייבת להיות חזקה, צודקת וגם חכמה.
שבת שלום,
אפרים סנה
