הקמת אוהל המחאה של נועם ואביבה שליט מול ביתו של ראש-הממשלה היוצא, וההזדהות הציבורית עמם היא פרשת השבוע שחלף.
 

ההזדהות הלאומית הרחבה עם גורלו של החייל החטוף, הסולידריות עם משפחתו הסובלת, היא תופעה יפה בנופה הציבורי של ישראל. נראה, ומעודד הדבר, כי ישראלים רבים מחפשים עניין אנושי, ערכי ומוסרי לפעול למענו. בהעדר נכונות כזו לעשות כן למען נושאים פוליטיים מובהקים, מהווה שביו של גלעד שליט נושא חוצה מחלוקות, שמשמש מוצא לרצון הציבור למעשה ערכי.
 

אבל באווירת הדחיפות שנוצרה בעקבות שביתת השבת של הורי גלעד שליט, מתעוררות מספר תהיות, שנחוץ להפוך אותן לשאלות נוקבות.

* האם חובת ממשלת ישראל לעשות את המירב להחזרת החייל הביתה היא חובה אישית של ראש הממשלה החייבת להתממש כל עוד הוא עצמו מכהן כראש ממשלה? עניינים ממלכתיים גורליים לא פחות מגורלו האישי המר של גלעד שליט לא הושלם הטיפול בהם על-ידי אהוד אולמרט ואיש אינו דורש במפגיע את השלמתו בתוך הימים הקרובים.
* הצגת העניין כאחריות אישית של אולמרט החייבת להתממש עד עזיבתו את ראשות הממשלה, הצגה שראש הממשלה שותף לה, מטילה צל כבד על רצינות הטיעונים שהועלו עד כה לדחיית תנאי החמאס לעסקת החילופין. אם התנאים האלה קבילים במחצית מארס 2009 למה הם היו בלתי קבילים במארס 2008, הלא אם כך הוא ניתן היה לקצר את שביו של גלעד ואת סבל משפחתו?
* הטיעון לפיו על אולמרט להזדרז ולעשות עיסקה עם החמאס בטרם יחליפו נתניהו, היא אשמה כבדה וחמורה כנגד נתניהו וממשלתו העתידה. אפילו למתנגד מובהק שלה כמוני קשה לקבלה. הלא עיניינו של גלעד שליט הוא נושא שאינו שנוי במחלוקת פוליטית. הערך של אחריות המדינה ללוחמיה הנשלחים למשימה אינו קניינו הבלעדי של מחנה כזה או אחר בעם. אם יש נימוקים לאומיים כבדי משקל שמונעים או מאפשרים עיסקה עם החמאס, הרי צריך להניח שהם אינם זרים גם לנתניהו ולשריו. אינני חושב שאנשים כדן מרידור, עוזי לנדאו, בני בגין, או "בוגי" יעלון שהיה רמטכ"ל בעצמו ושלח לוחמים למשימות, ימנעו את שיבת גלעד הביתה מטעמים פוליטיים או כדי לרצות קבוצות קיצוניות.
* אם השיקולים שהניעו את ממשלת ישראל לא לקבל עד היום את תנאי החמאס לשחרור שליט היו נימוקים ביטחוניים מוצקים ומוצדקים של ביטחון המדינה ואזרחיה – האם מותר לרכך אותם רק כיוון שממשלה מתחלפת?
* האם ביקוריהם המתוקשרים של בכירי הקבינט באוהל המחאה יותר משהם מביעים עידוד לנועם ואביבה שליט אינם מעודדים את החמאס להקשיח את עמדותיו במשא ומתן? אם שרים אלה חושבים שיש לקבל את דרישות החמאס למה לא נקטו עמדה זו קודם לכן?
* האם שעת הכושר האמיתית להשיג את שחרור גלעד שליט בתנאים הנוחים ביותר לישראל לא היתה בעת מבצע "עופרת יצוקה" כאשר צה"ל בפאתי עזה וראשי החמאס במחילות תחת פני האדמה? האם הצורך להסיג מהר את צה"ל לשטחנו בטרם בחירות לא גבר אז על שיקולים עיניינים אחרים ובהם החזרת גלעד שליט?
 

לסיום, איני מסתפק בהצגת השאלות האלה אלא ברצוני להביע בבהירות את דעתי על התנאים הקבילים לשחרור גלעד שליט. אפשר להתפשר על זהות המחבלים המשוחררים, בהם השפלים שבמרצחים, בני מוות. אסור להתפשר על המקום לשם הם משוחררים. החזרת המחבלים הבכירים לגדה המערבית תדליק אותה מחדש לאחר שהורגעה, תביא לגל פיגועים שיצרף עשרות ומאות משפחות בישראל אל משפחת השכול. את זה אסור לאפשר.