הפרשת שמילאה את כותרות השבוע שחלף – "פרשת גלעד", היא בעצם תולדתו האומללה של מבצע "עופרת יצוקה". כבר כיום, קצת יותר מחודש לאחר סיומו, אפשר להעריך את תוצאת הנטו שלו, לטוב ולרע.
מה השיג המבצע בעזה?
* החמאס ספג מכה קשה. בעיקר על-ידי חיסול כמה מבכיריו כסעיד סיאם וניזאר ראיאן, אבל גם בהריגת מאות רבות מאנשיו ומהרס תשתיות שבנה.
* ביטחונו העצמי של צה"ל חזר לקדמותו. האמונה ביכולת הביצוע שלו, שנסדקה במלחמת לבנון השניה, חזרה. עם זאת יש לזכור כי המבצע בעזה נוהל מול אוייב נחות באיכותו ובציודו.
מה לא השיג המבצע בעזה?
* ירי הקסאמים וטילי הגראד נמשך, לא בהיקף שקדם ל"עופרת יצוקה" אך בשיעור המטריד מאות אלפי ישראלים.
* גלעד שליט עודו בשבי. אם ישוחרר בקרוב הרי יהיה זה במחיר אותו סירבה ישראל לשלם בעבר. רצונו של אולמרט ב"אקורד סיום" לכהונתו הוא המכתיב את התנהלות ישראל. הבעיה העיקרית, שאיש אינו אומר אותה לציבור, אינה רק מי ישוחרר אלא גם לאן ישוחרר. שחרורם של רבי-מחבלים לגדה המערבית פירושו גל פיגועים שיעלה בחייהם של מאות ישראלים ובחיזוק משמעותי של החמאס בגדה. חיזוק כזה הוא שינוי אסטרטגי ממש, מסוכן ביותר.
* ההברחות נמשכות. מה שאמור היה להיות הישגו המבצעי העיקרי של "עופרת יצוקה" – טרם הושג. על פי דיווח ראש השב"כ לממשלה, הוברחו כבר לעזה טילי גראד, טילי נ"מ, ועשרות טונות של חומר נפץ תיקני.
* החמאס ממשיך ושולט בעזה. בהינתן הלגיטימציה הזוחלת שמעניק העולם לשלטון זה, אם יגיעו לידיו כספי השיקום הרי החמאס יהפוך זאת למנוף השפעה פוליטי וצבאי שיהדק עוד יותר את שליטתו ברצועת עזה.
* מעמדה של ישראל בעולם לא השתפר בעקבות המבצע אלא הורע באופן חמור. כאשר פועלים בשטח בנוי בצפיפות, צבא החס על חייליו פוגע בהכרח יותר באוכלוסיה האזרחית. בדילמה שאין מנוס ממנה בין חיי חייליו לבין צמצום הפגיעה באזרחים, בחר צה"ל באפשרות הראשונה. יש לכך מחיר.
כזכור לקוראי פרשת השבוע הזהרתי בשנה האחרונה כי בלא פתרון כולל, כך יסתיים המבצע הצבאי.
גם במהלך המבצע אמרתי מהם התנאים אותם יש להציב לדורשים מאתנו כי נפסיק את האש:
1. פירוק כוחו הצבאי של החמאס.
2. השמדה פומבית של מלאי הרקטות והטילים.
3. הקמת מנהל אזרחי פלשתינאי בעזה במקום שלטונו הצבאי של החמאס.
4. מסירת המעברים לידי הרשות הפלשתינאית.
5. פיקוח יעיל למניעת הברחות בציר פילדלפי.
6. אחרון חשוב – החזרת גלעד שליט.
הממשלה שמשכה את אורכו של המבצע, ומצד שני רצתה להסיג את צה"ל בטרם בחירות, לא הציגה את התנאים האלה. התוצאה היא סיום המבצע בעזה במתאר דומה לזה של מלחמת לבנון השניה. נחמה חשובה – עם מספר קטן יחסית של נפגעים. זה ההבדל. לכן גם לא תהיה הפעם ועדת חקירה. הצרה היא שלממשלה המיועדת לא יהיה רצון למהלך מדיני שהוא המרכיב החיוני, אם כי לא בלעדי, לפיתרון בעיית עזה, או ליתר דיוק לשינוי המציאות בעזה. אי אפשר לשנות את המציאות בדרום בלי לשנות את המציאות בעזה.
שבת שלום,
אפרים סנה
