הלחימה בדרום היא בראש דאגותינו. נפילות הטילים על ערי הנגב נמשכות. אמנם לעת עתה בשיעור פחות מה שחששנו, אבל עדיין מאות אלפי ישראלים חיים כעת תחת אש, טילים ואיומים. במהלך השבוע האחרון סיירתי מדי יום ביישובים בדרום הארץ, פגשתי את התושבים, את חיילי צה"ל, את השוטרים ואת יתר אנשי כוחות הביטחון וההצלה ומצאתי אזרחים נחושים המעוניינים בשינוי מציאות החיים בדרום הארץ ובחיסול שלטון החמאס בעזה.
 

במקביל, גוברים הקולות בקהילה הבינלאומית הקוראים להסכם חדש של הפסקת אש עם החמאס. בשבוע הקרוב, עם סיום חופשת החגים ברוב מדינות המערב, יגבר מן הסתם הלחץ של הקהילה הבינלאומית על ישראל.
 

אם כן, מה האינטרס של ישראל? מה צריכה להיות המטרה של פעולתנו הצבאית?

המטרה איננה רק הפסקת הירי. אין בכך די.  הפסקת ירי הטילים כעת והפסקת אש חדשה משמעה חידוש הירי במועד מאוחר יותר. המטרה היא הפסקת שלטון החמאס בעזה וחיסול יכולתו הצבאית. איננו יכולים לחיות עם בסיס איראני מתחמש הנמצא שלושה קילומטר בלבד משדרות. יש כבר בסיס כזה בצפון, בלבנון, וגם שם נצטרך מתי שהוא להכריע. גם הפלשתינאים אינם יכולים לחיות לאורך זמן תחת שלטון החמאס. אי אפשר לנהל את עזה בלי שיתוף הדוק עם ישראל בתחומי הסחר, האנרגיה, הסביבה, המים והבריאות. מי שבעיניו שיתוף פעולה כזה הוא חטא, אינו יכול להבטיח חיים למיליון וחצי פלשתינאים.
 

לכן צריך לשנות את המציאות בעזה: שינוי צבאי, שינוי פוליטי, שינוי כלכלי. השינוי הצבאי – חיסול כוחו הצבאי של החמאס הוא תנאי הכרחי. אבל בלי שינוי פוליטי שיעביר את השליטה בעזה לגורם אחראי ושוחר שלום, ובלי שינוי כלכלי שיוציא את העזתים מבוץ העוני, אין תוחלת בהישג הצבאי בלבד, הכל ישוב לקדמותו.
 

על כן מטרת הפעילות צריכה להיות הפסקת שלטון החמאס בעזה.

האם זה מחייב מבצע קרקעי בעזה?
לכאורה – כן. רק מגע קרבי עם החמאס והשמדה שיטתית של מפקדיו, מתקניו ומאגרי הנשק שלו יביאו לתוצאה מוחלטת. אבל הצלחתה של לחימה רצופה כזו מותנית ביציאה מהירה מעזה של הכוחות המבצעיים, מיד לאחר השלמת המשימה. לשם כך יש צורך בגורם שיקח מאיתנו את השליטה בעזה וינהל אותה ללא שותפות עם גורמי הטרור. כרגע, אין גורם בינלאומי או ערבי כזה בנמצא. כיוון שממשלת ישראל בזבזה את "שנת אנאפוליס" ולא הגיעה להסכם מסגרת עם אבו-מאזן, אין כרגע גורם פלשתינאי שיכול "לקחת את המפתחות" מאיתנו. לכן, אם אין למי "למסור מפתחות" אי אפשר לצאת מעזה בתום  הפעולה הצבאית. במבצע כזה תהיינה לנו אבידות, ואסור שהן תהיינה לשווא – שאחר כך יחזור החמאס לשגר טילים לאשדוד ולאשקלון. לקח מלחמת לבנון השניה הוא שאין להכנס אם לא יודעים איך יוצאים. על כן אין להכנס כניסה קרקעית שתשאיר אותנו בתוך עזה לזמן רב עם רבבות מילואימניקים מגוייסים, אבידות גוברות, ומיליון וחצי פלשתינאים שאנו צריכים לדאוג להם.
 

אם לא להכנס קרקעית – מה כן לעשות?
יש להמשיך בכתישה האווירית. כל איש חמאס שעולה לפני הקרקע או שנמצא מתחתיה הוא מטרה. כל רכב נושא רקטות הוא מטרה. כל מבנה שמאוחסנות בו רקטות הוא מטרה. כל מנהרה היא מטרה.
 

לכל הגורמים הבינלאומיים הנכבדים המבקשים כי נפסיק את האש יש להציב 5 תנאים להפסקתה:
1. פירוק הכוח הצבאי של החמאס והשמדת מאגרי הטילים והרקטות.
2. עד הבחירות הפלשתינאיות לפרלמנט ולנשיאות בינואר 2010 תנהל את עזה מנהלת אזרחית שתמונה על-ידי הממשלה ברמאללה.
3. את מעברי הגבול בין עזה למצרים ובין עזה לישראל יש למסור לאחריות מנהלת המעברים של הנשיא עבאס.
4. לכונן פיקוח יעיל על הגבול בין מצרים לבין רצועת עזה.
5. החזרת גלעד שליט.

זו "החבילה" אשר תמורתה ישראל תפסיק את פעולתה הצבאית.
 

ועוד דבר לסיום. צריך לומר מילה טובה של תודה ותמיכה, לתושבי הנגב, לחיילי צה"ל, לשוטרים, לחיילי מג"ב, לאנשי מד"א ומכבי-האש, לשירותי החירום העירוניים, כולם ראויים לשבח והערכה. ראיתי אותם השבוע בפעולה. מגיע להם.

                                                                         שבת שלום,