"פרשת השבוע" מתרחשת עדיין בשעות אלה, והיא מתקפת הטרור במומביי, בירתה הכלכלית של תת היבשת ההודית. בעודי כותב ייתכן ויחרץ גורלם של בני הערובה בבית חב"ד, לחיים או חלילה למוות.
 

המתקפה האכזרית, המתוכננת היטב, רחבת ההיקף, היא עוד קרב במלחמת העולם השלישית.
המלחמה בין מחנה האיסלאם הקנאי לבין מחנה הדמוקרטיה. הפיגוע במגדלי התאומים בניו-יורק, הפיצוצים בעורקי התחבורה בלונדון, הפיגוע ברכבת התחתית במדריד, הפיצוץ במרכזי הבילוי בבאלי, הם נקודות ציון במלחמת זו. שדות הקרב במלחמה הזו הם גם עיראק, אפגניסטן ועזה. שם נלחם האיסלאם הקיצוני במוסלמים אחרים, המבקשים לכונן שלטון דמוקרטי וחילוני בארצם. כמו שאמר הפילוסוף הצרפתי-יהודי הנודע ברנאר אנרי-לוי כי קו העימות האלים ביותר כיום אינו בין מוסלמים לנוצרים ויהודים, אלא בין מוסלמים הרוצים בעריצות דתית לבין מוסלמים הרוצים בדמוקרטיה.
 

בבסיסה של מלחמת העולם השלישית נמצאים התיעוב והשנאה התהומית שרוחש האיסלאם הקיצוני אל תרבות המערב, אל הדמוקרטיה, אל המוזיקה שאנו שומעים, הספרים שאנו קוראים, הבגדים שאנו לובשים, הערכים בהם אנו דוגלים וקדושת החיים בראשם.
 

שתי זרועות יש למתקפת האיסלאם הקיצוני: זרוע סונית, שמובילים אותה ארגוני הג'יהאד העולמי, אל-קעידה להסתעפויותיה השונות; זרוע שיעית, שמונחית, מתוקצבת ומודרכת על-ידי איראן, ובה חיזבאללה, חמאס, והג'יהאד האיסלאמי.
 

המלחמה הזו כאמור עולמית היא. שכן היא מתרחשת בכל מקום כמעט, לבטח בכל מקום בו קיימת אוכלוסיה מוסלמית שארגוני הטרור מגייסים מתוכן את אנשיהם. למותר לציין כי מיליארד המוסלמים בעולם לא הסמיכו את איראן ואת הג'יהאד העולמי לדבר בשמם. נהפוך הוא. איראן, הטליבאן והג'יהאד חטפו בכוח את ייצוג המוסלמים, ומנסים לזהות בכפיה את הדת המוסלמית עם רצחנות קנאות ואכזריות, למגינת לבם של מאות מיליונים מוסלמים.
 

למרבה הצער מול הנחישות האכזרית של הג'יהאד העולמי, עומד מחנה הדמוקרטיה העולמי כשהוא רופס וחושש מעימותים. טיפולו ההססני באיראן המתגרענת הוא אחד הביטויים המסוכנים לכך.
 

ישראל עומדת בקדמת החזית של מלחמת התרבויות העולמית. אל עריה ואוכלוסייתה מכוונים כעת רבבות טילים ורקטות בשם אותה אידיאולוגיה דתית חשוכה וקנאית.
 

בנוסף על המאבק המתמיד והעירני בטרור, צריכה ישראל להושיט יד של שיתוף פעולה במאבק הזה לא רק למדינות המערב אלא גם למדינות מוסלמיות דמוקרטיות כטורקיה, אינדונזיה, והודו עצמה, שבה "מיעוט" של מאות מיליוני מוסלמים.
 

לישראל, שלא בטובתה, יש ניסיון, יכולות וידע רב בתחום המלחמה בטרור, ואותם יש להציע לכל אלה שהם בפועל בני בריתנו.