הליכה לבחירות בטרם עת, בעיצומו של משבר כלכלי עולמי שטרם הסתיים, במציאות ביטחונית ואסטרטגית מסובכת ונפיצה, היא מעשה לא אחראי מבחינה לאומית.

תרמו לתוצאה הזו שלושה אישים.
אהוד ברק – שהתעקש להתערב בענייניה של קדימה וכפה עליה מבחוץ קיום פריימריס לראשות המפלגה.
אלי ישי – שניהל מדיניות סחטנית, ככל הנראה עקב רצון נחוש להקדים את הבחירות וליצור אחריהן ממשלת ליכוד-חרדים בראשות נתניהו.
ציפי לבני – שלא השכילה לנהל מו"מ קואליציוני קצר ותכליתי, ומשנכשלה לא היתה אמיצה דיה להרכיב ממשלה צרה. אפשר למשול עם ממשלת 60 ח"כים, אך דרושים לכך כישורים פוליטיים ומנהיגותיים שלבני חסרה אותם.
 

לאחר שכבר הוקדמו עדיין יש אפשרות שתהיה ברכה למדינה מהבחירות האלה. זאת בתנאי אחד, שהבחירות תהיינה בחירות שיביאו הכרעה ברורה בשתי שאלות יסודיות:
האחת – האם אנו רוצים בפיתרון של שתי מדינות לסכסוך עם הפלשתינאים או בפיתרון של מדינה אחת. דרך שלישית אין. מי שרוצה מדינה אחת לשני עמים – שיאמר זאת.

השניה – מה יהיה אופייה החברתי מוסרי של מדינת ישראל. מדינה של רווחה ודרך או מדינה של רווח וצדקה. במילים פשוטות יותר – האם הממשלה אחראית לאזרח ודואגת לרווחתו, או מתן חופש מופקר לבעלי הון בחסות המדינה, ושהשירותים החברתיים ניתנים במשורה ומופנים לנדיבות לבם של עושי צדקה.
 

מפלגת "ישראל חזקה" אותה הקמתי לפני חצי שנה באה לציבור בבחירות אלה עם תשובות ברורות לכל השאלות. מצע המפלגה, אותו פרסמנו בראשית חודש זה, הוא חזון מפורט של ישראל כפי שאנו רוצים שתהיה: בטוחה, צודקת ונקייה מכל הבחינות. במצע טוב אין די. ביום שישי הבא, 7 בנובמבר, ייערך כנס של הערכות ארגונית והסברתית ונצא למסע הבחירות. בשעה של ייאוש ומבוכה נציג תקווה חדשה.

 

                                                                       שבת שלום,