לא רק על-פי הערכת המודיעין הישראלי, אלא גם על-פי דו"ח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מתקרבת איראן לצבירת כמות האורניום המועשר הדרושה לייצור נשק גרעיני. איש אינו עוצר בעדה.

אם תשיג איראן נשק גרעיני, לא יהיו עוד חיינו בארץ הזו כמקודם. העלייה תפחת, בריחת המוחות תגבר, ההשקעות הזרות יתמעטו. מערכת קבלת ההחלטות בירושלים תושפע בהכרח מהאיום המרחף. הקיצוניות בעולם הערבי תגבר עם הרוח הגבית שתיתן לו העוצמה הגרעינית האיראנית. מדינות שחוששות מאיראן כמו סעודיה ומצרים) יבקשו גם הן להשיג נשק גרעיני. ספק רב אם יש ערך להרתעה הישראלית מול משטר הבנוי על אמונה דתית קיצונית המחייבת את חיסול "הישות הציונית". במלחמת איראן-עיראק שלח המשטר הזה גלים של ילדים ונערים איראניים אל שדות המוקשים העיראקיים כדי לפוצצם במו גופם, ולפלס נתיב לחיילי "משמרות המהפכה". מי שלא חס על ילדיו שלו אז, למה שיחוס על אזרחיו היום? לאחרונה עורך המשטר בטהראן מסע הלל והאדרה לאותה הקרבה ברברית של ילדים כמפלסי-מוקשים אנושיים. יש כנראה סיבה לכך.

התקדמותה של  איראן לעבר הפצצה הגרעינית וחוסר המעש של הקהילה הבינלאומית לעצור אותה מציב בהכרח את האפשרות שלישראל לא יהיה מנוס מאשר לפעול לבדה. אבל בת בריתנו הגדולה ארצות הברית מקשה עלינו את בניית האופציה הזו.

בתחילה היתה ההדלפה ל"ניו יורק טיימס" על התרגיל ארוך הטווח שביצע חיל-האוויר במזרח הים-התיכון. אחר כך באו הצהרותיו של האדמירל מולן, הרמטכ"ל האמריקני, בדבר הסכנה שבפעולה כנגד איראן. אחר כך, לפי דיווחים עיתונאיים, השיבה ארצות-הברית בשלילה לבקשת ישראל לרכוש מערכות המשפרות את יכולתו של חיל-האוויר לפעול בטווחים שמעבר לאופק.

ואז בא הפיצוי. מתנת תנחומים בדמות מערכת התראה אמריקנית מתקדמת שתוצב בנגב. מכ"מ התראה זה המקושר למערכת לוויינים יאריך בדקות יקרות את זמן ההתראה על שיגור טיל בליסטי לעבר ישראל. גם הסיכוי ליירטו יגבר. המערכת שתופעל בנגב תאויש על-ידי חיילי או אזרחי ארצות-הברית.

המתנה הזו משפרת את יכולת ההגנה של ישראל ועל כך יש להודות. אבל היא מגבילה את חופש הפעולה שלה הן בהיבט המבצעי והן בהיבט המדיני. הבעיה שלנו איננה רק איך להגן על עצמנו. הצורך שלנו הוא להיות מסוגלים לפעול כנגד מי ששם את חיסול מדינת ישראל כמטרת העל שלו. היכולת הזו נפגעת. המסר בנתינת מערכת המכ"מ הוא אותו מסר של הסירוב האמריקני לבקשותינו הקודמות: אל תעשו דבר. אין שום וודאות כי דברי המועמדים מקיין ואובמה בגנות הגרעין האיראני יתורגמו ב-2009 למדיניות תקיפה יותר מזו של הממשל הנוכחי.

גם האישור למכירת 25 מטוסי F-35 החדישים אינו כולו בשורה. ישראל תקבל את המטוס היקר (80 מיליון דולר מחירו, מתקציב סיוע), אך טרם סוכמו התנאים. טרם הובטח כי ישראל תוכל להתקין על המטוס מערכות מתוחכמות מתוצרתה. אין זו רק מכה לתעשייה הביטחונית שלנו ששיפרה את יכולות ה-F-16 גם לישראל וגם למדינות נוספות. איסור הכניסה ל"מוחו האלקטרוני" של המטוס שולל מחיל האוויר את ריבונותו המבצעית. בריטניה, למשל, סירבה לרכוש את ה-F-35 עד אשר הובטחה לה הרשות להפעילו.

לממשלה הזו וגם לזו שתבוא בעקבותיה אין זכות מוסרית להשלים עם איראן גרעינית. המתנה האמריקנית לא תנקה אותה מאחריות לחוסר מעשה. שום היענות ללחץ חיצוני לא תפטור אותה מאחריות היסטורית למחדל הגרוע פי אלף מונים מדחיית גולדה ודיין את בקשתו של הרמטכ"ל דוד אלעזר למתקפת מנע בבוקר יום הכיפורים 1973.