בחירתה של ציפי לבני לראשות קדימה היא "פרשת השבוע" שחלף. זה האירוע שישפיע על ההוויה הישראלית בחודשים הבאים.
תהליך הפריימריס בקדימה ועוללות יום הבחירות המחישו כי בתרבותה הפוליטית קדימה היא העתק הזהה למקור – הליכוד. בקו המדיני, הודות לאולמרט דווקא, בידלה קדימה את עצמה מהליכוד והלוואי שתמשיך בכך.
שני אתגרים עומדים היום בפניה של ציפי לבני. האחד – להקים ממשלה יציבה, מבלי להכנע עד תום לסחטנותה המדינית והכספית של ש"ס.
השני – להמשיך את המו"מ המדיני עם הרשות הפלשתינאית ולהובילו להסכם. את המו"מ עם אבו-עלא ניהלה לבני בשפע של רצון טוב אך בנוקשות מיותרת, תוך קידוש קלישאות מלפני פסגת קמפ-דיוויד. את חוסר הגמישות תמיד נוח היה לתאר כ"עמידה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל". אך נושא ונותן מנוסה יודע כיצד לשמור על האינטרסים שלו ולמצוא נקודות מפגש עם האינטרסים של הצד השני. יש לקוות שבתור ראש ממשלה תעשה ציפי לבני במו"מ עם עבאס את אשר לא עשתה כשרת-חוץ.
ציפי לבני כראש ממשלת ישראל – אין זו משאת נפשי. במרבית הנושאים היא לי יריבה פוליטית, וניסיונה הביצועי דל מכל קודמיה. אך טובת המדינה, בעיקר על רקע המשבר הפיננסי העולמי, מחייבת כעת ממשלה יציבה. מתוך כך אאחל לה כי תצליח לעמוד בשני האתגרים שלפניה.
שבת שלום,
אפרים סנה
נ.ב. בפרשת השבוע לפני שבועיים כתבתי על משפטו של ירון ברכה, הנהג השיכור והמסומם שהרג שישה אנשים בצומת גנתון. השבוע נגזר דינו: 16 שנות מאסר. שנתיים ושמונה חודשים על כל קורבן, על כל משפחה שנהרסה.
