לאחר ששלושה ילדים רכים נרצחו על-ידי הוריהם קשה היה לזעזע עוד את תושבי ישראל. אבל ילדה אחת עשתה זאת. רוני, בתו של משה בן-גיגי ז"ל, נהג אגד שנהרג עם עוד ארבעה מחבריו כאשר שבו מיום עבודתם.
נהג שיכור ומסומם, ירון ברכה שמו, פגע בהם במהירות של 170 קמ"ש והרגם. גם אחיו של ברכה נהרג בתאונה.
לתאונות הדרכים יש גורמים רבים. אין גורם יחיד. אבל נהגים שהם עברייני תנועה מועדים, ונהגים שיכורים הם גורם מובהק בתאונות הקטלניות. הורדתם מהכביש של עבריינים מועדים, כאלה שהורשעו בעבר וחזרו לסורם, הענשתם של נוהגים בשלילת רישיון, הן פעולות הכרחיות לצמצום מספר הקורבנות בדרכים. כך גם הענשתם הכבדה של נהגים שיכורים. הם אחראים לתאונות הקטלניות המתרחשות בעיקר בלילות חמישי ושישי. נהג שיכור כמוהו כרוצח פוטנציאלי, וכך צריך להגזר עונשו.
על כך בכתה השבוע בבית המשפט בתו של משה בן-גיגי ז"ל, אותה ראינו בטלביזיה. כל מה שביקשה הנערה היתומה, שירון ברכה גזל ממנה את אביה האוהב, הוא שבית המשפט יקבע לנהג הרוצח עונש כבד, שיהלום את הסבל שגרם לחמש המשפחות.
בהיותי שר התחבורה חוקקתי החמרה בענישת עברייני תנועה כבדים ומועדים. גם השר מופז קידם את הטיפול בהיבט הזה של המלחמה בתאונות הדרכים. אך מערכת האכיפה עדיין אינה מצליחה למצות את מה שאפשר. הן בשל חוסר תקציב מספיק לאמצעי האכיפה והן בשל איטיותה וסלחנותה של מערכת המשפט. הקיצוץ של 200 מיליון ₪ מתקציב המלחמה בתאונות הדרכים עליו הוחלט אך לפני שבועיים יחבל קשות במאמץ הזה.
ישנן גם סיבות עמוקות יותר לריבוי תאונות הדרכים. רמת המשמעת הנמוכה, המתחילה בבתי הספר היסודיים והתיכונים, היא אחת מהם. אולם אין להמתין עם מה שניתן לעשות היום עד אשר תפתרנה בעיות היסוד.
ענישה דרסטית לנהגים רוצחים, איננה בחזקת נקמה. היא גם לא באה במקום חינוך. היא מסר של מערכת המשפט את מה היא רואה בחומרה ויש בכוחה להרתיע. נהגים חוגרים חגורת בטיחות ונמנעים מלשוחח בלא דיבורית רק מחשש לעונש הכספי המשמעותי המוטל על עבירות אלה.
מערכת המשפט אסור לה לרחם על אלה שבהפקרותם גזלו חיים של אחרים. היא יכולה בענישה מרתיעה להציל חיים. אז לא יהיה לשווא בכייה של רוני בן-גיגי.
שבת שלום,
אפרים סנה