הודעתו של ראש הממשלה כי לא יתמודד על ראשות קדימה וכי יסייע למי שייבחר במקומו לעמוד בראש הממשלה הבאה, זו "פרשת השבוע" שחלף. מעולם לא חיוויתי דיעה משפטית על חפותו או אשמתו של אולמרט. אני מאמין בכלל הדמוקרטי הבסיסי כי אדם הוא זכאי עד שלא נקבעה בבית המשפט, ורק שם, אשמתו. כלל זה חל גם על ראש הממשלה כעל כל האזרחים.
איני יכול להתעלם מהעובדה כי כל שלושת קודמיו של אולמרט בתפקיד נחקרו, ונגד איש מהם לא הוגש כתב אישום.
איני יכול להתעלם מהעובדה כי בשנים האחרונות הועמדו לדין שני שרי משפטים – האחד יצא זכאי (יעקב נאמן) והשני הורשע (חיים רמון) אך מבקר המדינה חוקר כעת את חוקיות התהליך שהביא להרשעתו.
איני יכול להתעלם מהעובדה כי לא היה תקדים במדינת ישראל לכך שעובדי מדינה (שוטרים ופרקליטים) ינהלו מסע תקשורתי פומבי נגד ראש ממשלתם תוך שבירת נורמות בסיסיות של שלטון החוק: הדלפה מחקירות ותדרוך עדים.
איני יכול להתעלם מהעובדה כי גורמים פוליטים השוללים את מהלכיו המדיניים של ראש הממשלה הניעו את התהליכים שהביאו להדחתו בפועל, תוך שימוש באותו מסע תקשורתי.
אני מקווה שראש הממשלה יעמוד בדיבורו ויאיץ בחודשי כהונתו האחרונים את הסכם המסגרת עם נשיא הרשות הפלשתינאית. אנו זקוקים מאד להסכם זה לשם עמידה בחזיתות אחרות ולהרחקת הסכנה של מדינה דו לאומית.
כאשר הסתלקותו של אולמרט מראשות הממשלה היא עובדה ודאית, אני מצפה מכל אלה הרוצים בהסכם, בקדימה, במפלגת העבודה, במרצ, שיפעלו לאישורו בממשלה ובכנסת. אין זה עיניינו הפרטי של אולמרט אלא אינטרס לאומי עליון.
בראשית השבוע הזדעזענו מהרצחה של מרגריטה לאוטין לעיני בעלה וילדיה על חוף ימה של בת-ים. מותה האכזרי של אשה שהלכה עם משפחתה לים בסופו של יום עבודה חושף את ההפקרות השוררת בחזית ביטחון הפנים. אזרחי ישראל אינם חשים ביטחון בבית וברחוב, חייהם ורכושם אינם מאובטחים על-ידי המדינה.
יש כאן עניין חברתי מובהק. גם ביטחון הפנים, הבטחת הביטחון האישי, הוא שרות חברתי. גם שרות זה עובר תהליך של הפרטה, כמו שרותים חברתיים אחרים. בשכונות היוקרה פועלות חברות שמירה פרטיות, אנשיהן מצויידים ברכב ובקשר כנדרש. המשטרה אינה צריכה להסתובב שם כי הביטחון מושג על-ידי כספם של התושבים. בשאר המדינה רכוש האזרחים מופקר, בריונים מתפרעים בחופים ובמקומות ציבוריים אחרים, ויד החוק קצרה מלהושיע. משפחות הפשע פועלות כמעט באין מפריע, מנהלות קרבות אש וניסיונות חיסול. עוברי אורח תמימים, כמו מרגריטה לאוטין, משלמים בחייהם את המחיר.
ישנן סיבות אחדות למצב המופקר:
* המשטרה מוזנחת בסדר העדיפות הממשלתי. אנשיה חשים בכך, ורבים עוזבים את השירות. גם הגיבוי הממלכתי לא תמיד ניתן. פרשת השוטרים בנהריה שנטלו את החוק בידיהם כנגד משפחת פשע מקומית היא סימפטום לכך. אין למשטרה אמצעים להדביק את השכלול הטכנולוגי שמאפיין את עולם הפשע ומשפחותיו.
* מערכת המשפט איטית מדי וסלחנית מדי. אין ענישה מהירה והולמת על פשעים כנגד הציבור. עבירות כנגד ההון נענשות בחומרה יותר מאשר נענשות עבירות כנגד האזרח (תקיפת קשישים, בריונות, עבירות מין וכו').
את המצב יש לתקן על-ידי שני אמצעים עיקריים: תעדוף המשטרה, השוואת תנאי השרות בה לתנאי צבא הקבע, מודרניזציה מבצעית תפיסתית וטכנולוגית של המשטרה; וחקיקה נרחבת של עונשי מינימום כנגד עבירות קשות, שיצמצמו משמעותית את מרווח הרחמנות והסלחנות של מערכת המשפט. אם יינקטו שני מהלכים אלה יוכלו אזרחי ישראל ללכת בביטחון ברחובותיה ובחופיה.
שבת שלום,
אפרים סנה
