הפסקת האש בגבול רצועת-עזה עם ישראל היא פרשת-השבוע שחלף. היא אמורה להקל את הלחץ הצבאי והכלכלי על החמאס תמורת שלוותם של תושבי עוטף עזה והחזרת חייהם מסיוט לנורמליות.
האם הסכם זה עם החמאס הוא טוב לישראל או רע לה? כדי לענות לשאלה זו צריך לבחון מהו האינטרס הישראלי הלאומי. האינטרס העליון של ישראל כשמדובר בעזה הוא הפסקת שלטונו של חמאס שם. שלטון זה יעצים בעתיד את הטרור נגד ישראל ויבצר עוד יותר את הרצועה כבסיס קדומני של איראן.
הפסקת האש תאפשר לחמאס להתאושש מן המכות שהנחית עליו צה"ל ולבסס את שליטתו ברצועה. עצם המו"מ איתו בתיווך מצרים הוא הישג של לגיטימיות והכרה בשליטתו בעזה שהושגה בהפיכה אלימה. התנדבותה של מצרים לתווך בין ישראל לחמאס היא עוד עדות להתרככות המחנה המתון באיזור נוכח איראן ושלוחיה. כמו קטאר שאירחה את הסכם הכניעה לחיזבאללה בלבנון, כך גם מצרים מעדיפה לתווך במו"מ עם החמאס מאשר להלחם נגדו.
גם מבחינתם של תושבי עוטף עזה ייצא שכר ההקלה זמנית בירי הקסאמים ופצצות המרגמה בהפסד התגברות הקושי לעקירת החמאס בעתיד.
על-פי ניתוח פשוט זה של האינטרס הלאומי הישראלי הרי שהרגיעה שהושגה מנוגדת לו שכן הזמן שהושג ינוצל על-ידי החמאס. ניתן למנוע את הנזק רק אם תנצל ישראל את הזמן שנוצר – לטובתה. ניתן לעשות זאת בשני מישורים.
הראשון – לנצל את הזמן כדי למגן מהר את המגורים החשופים, בעיקר לאש המרגמות. זהו המינימום החיוני בנושא המיגון.
השני – להשיג בשיחות בין ראש-הממשלה לנשיא הפלשתינאי הסכם מסגרת להסכם הקבע. השגתו של הסכם כזה, שלידיעתי אפשרית תוך זמן קצר, תביא לישראל את ההישגים הבאים:
• היא תחליש מאד פוליטית את החמאס.
• היא תיצור אופק מדיני שיצדיק בעיני הפלשתינאים את החלפת השלטון בעזה.
• היא תחזק את מעמדה המדיני של ישראל כאשר תאלץ לצאת למבצע רחב בעזה.
בלא הכנה מדינית שכזו יקשה על ישראל לצאת למבצע בעזה ויקשה עוד יותר לסיים אותו. שהות ממושכת של צה"ל בעזה נזקה יהיה רב מתועלתה.
היות ועימות עם החמאס בעזה הוא בלתי נמנע, יש דחיפות במעשה המדיני. כל שמעכב אותו הוא חוסר אומץ פוליטי. אם מדובר בבחירות קרובות הרי צריך שהן תערכנה כהכרעה לאומית על דברים גדולים השנויים במחלוקת. ואין נושא המשווע יותר להכרעה כזו מאשר עתידה של ארץ-ישראל: מדינה אחת או שתיים? הצגת חלופה של הסדר תזכה ברוב ברור בעם.
שבת שלום,
אפרים סנה
