מבחינתי, פרשת השבוע היתה השתתפותי בוועידת השדולה הפרו-ישראלית, איפאק, בוושינגטון. איפאק הוא הארגון היהודי הגדול ביותר והמשמעותי ביותר בארצות-הברית. הוא פועל כשדולה בסנאט ובקונגרס, והוא מצליח, כמעט תמיד, להעביר בשני הבתים האלה חקיקה והחלטות לטובת ישראל. אין פלא שכמחצית חברי הקונגרס וכמחצית הסנטורים מגיעים לוועידה שנתית זו, המהווה מפגן מרשים של ידידות לישראל ותמיכה בה. ביומיים וחצי בהם נמשכה הוועידה הופעתי בה שש פעמים. פעם אחת במושב הפתיחה בו נכחו כ-6000 צירים ואורחים, ועוד חמש פעמים במושבים שעסקו בביטחון ישראל ובמצבה הפנימי.
האירוע המשמעותי ביותר היה נאומו של המועמד לנשיאות ארה"ב, הסנטור ברק אובמה. לילה קודם להופעתו הצליח אובמה להגיע למספר הצירים בוועידת המפלגה הדמוקרטית המבטיחים את בחירתו כמועמדה לנשיאות. יש לו, על-פי הסקרים, סיכוי רב להיות נשיאה הבא של ארצות הברית. בישראל עוררה מועמדותו חשש רב. חשש זה נובע מהתחייבותו של אובמה לפתוח במגע ישיר, מייד עם היבחרו, עם נשיא איראן אחמדיניג'אד, במטרה להביאו להסכם על הפסקת ייצור הנשק הגרעיני. בראייתנו, זה מהלך מיותר ומסוכן. מיותר, כיוון שאין בכוחה של ארה"ב, אותה מתעב הנשיא האיראני ומשטרו, לשנות את אופי משטר זה ואת מטרותיו האסטרטגיות על-ידי עצם ההדברות. מסוכן, כיוון שזהו מהלך ממושך שאותו ינצלו האיראנים כדי להרוויח זמן, לדחות את הצעדים והסנקציות נגדם, ובינתיים לייצר עוד אורניום מועשר לפצצות גרעין. את החששות האלה הבעתי גם בשיחה שקיימתי בראשית השבוע עם אחד מיועציו הבכירים של אובמה.
ביום רביעי בבוקר, הופיע כאמור אובמה בוועידת איפאק. נאומו היה הפתעה טובה בכל מובן אפשרי. אמנם, הוא לא חזר בו מכוונתו לבצע מהלך של הדברות דיפלומטית עם איראן. אבל הוא הוסיף מספר הבהרות חשובות:
• אין לו שום אשליות נאיביות ביחס לאופיו ומהותו של המשטר באיראן.
• הוא לא יקצה למהלך הזה זמן רב כיוון שהוא מכיר בדחיפות נושא הגרעין האיראני.
• המהלך הדיפלומטי ייתן צידוק לסנקציות ולצעדים אחרים, אם ייכשל.
• הוא מאמין כי ניסיון דיפלומטי שלא יצליח יאפשר לרכך את התנגדות סין ורוסיה לסנקציות ולמהלכים צבאיים שיתחייבו.
• הוא ימנע בכל דרך את התחמשותה הגרעינית של איראן וגם האופציה הצבאית "מונחת על השולחן".
מערכת הבחירות בארצות הברית ותהליך בנייתו של ממשל חדש אחריהן יוצרים תקופה שבה אין יוזמה נשיאותית של ממש בין סוף הקיץ לסוף האביב, שמונה חודשים לפחות. השנה נופלת אתנחתא זו דווקא על הזמן הקריטי ביותר שנותר להחלטות ולמעשים שימנעו את הגעת איראן לנשק גרעיני. נאומו החשוב של המועמד אובמה משכך במידה רבה את חששותינו, אין הוא מפיגם לחלוטין.
בעוד הקהל מריע לאובמה ממושכות בתום נאומו, חמקתי מהאולם ומיהרתי לשדה התעופה לשוב הביתה. העיקר, כדי למנוע את הגרעין האיראני, צריך להעשות בסופו של דבר כאן בישראל. אם לא נהיה מוכנים לעשות את הנדרש להגנתנו בעצמנו, החביב והידידותי שבנשיאי אמריקה לא יושיענו.
שבת שלום,
אפרים סנה
