ברעשי השבוע שחלף, חשיפת המו"מ עם סוריה, החקירות, לא ניתנה תשומת לב לאירוע המשמעותי של השבוע. הוא התרחש בנסיכות הנפט קטאר. השבוע נפלה לבנון. במו"מ שנערך בחסות שליט קטאר נכנעה הממשלה הלבנונית לדרישותיהם המהותיות של חיזבאללה וסוריה. הרמטכ"ל הפרו-סורי מישל סלימאן מונה לנשיא, חיזבאללה יקבל שליש משרי הממשלה (11 מ-30), פואד סניורה לא יהיה עוד ראש ממשלה. על-פי חוקת לבנון לשליש משרי הממשלה יש זכות וטו על כל החלטה. ברגע ש-11 מבין 30 השרים הם אנשי חיזבאללה כל החלטה של ממשלת לבנון תהיה באישור טהראן ודמשק. דרישה נוספת של חיזבאללה שהתקבלה היא חלוקה מחדש של איזורי הבחירה, שתגדיל בבחירות הבאות את ייצוג חיזבאללה בפרלמנט.
מה שהביא את הצדדים לשולחן המו"מ בקטאר היה סבב נוסף של אלימות בביירות ובצפון לבנון אותו יזם חיזבאללה והביא להריגתם של עשרות אזרחים. הטרור האיראני באיזור חגג ניצחון נוסף.
מבחינתה של ישראל, משמעות הסכם קטאר היא שנמחקה למעשה סופית החלטה 1701 של מועצת הביטחון, נמחק הישג חשוב שכן היה לנו במלחמת לבנון השניה. מעתה יקבל צבא לבנון הפרוש בדרום המדינה, שאמור להרחיק את חיזבאללה מגבול ישראל, פקודות מממשלה שנשלטת על-ידי חיזבאללה. נוכחות יוניפיל בדרום לבנון תלווה ברצונה של ממשלה זו.
סוריה השיגה השבוע הישג חשוב מאד מבחינתה. היא החזירה לעצמה את השליטה בלבנון בניגוד לרצונן של ארצות הברית, צרפת, מדינות אירופה וסעודיה. עיתוי ההודעה על המגעים עם ישראל בתיווך טורקיה הקל עליה מאד והרחיק מעליה ביקורת בינלאומית. מנהיגי העולם שלא הצליחו לתת לסניורה את הגיבוי כנדרש, משבחים את הסכם הכניעה שלו.
השבוע הורע מצבה האסטרטגי של ישראל, איראן נחלה עוד ניצחון. הצורך במוכנות צבאית לסיבוב נוסף בצפון לא פחת, אלא להיפך. אין דרך נוחה יותר לאיראן להכשיל הידברות ישראלית-סורית מאשר להצית אש בגבול ישראל-לבנון.
אני כותב את הדברים האלה בבית-לחם. נערכת כאן הוועידה הפלשתינאית להשקעות, אליה הוזמנתי, ולא כמשקיע פוטנציאלי. נאספו כאן כ-1200 אנשי עסקים מהגדה המערבית, מעזה, מארצות המפרץ. סידורי האבטחה שהיו באחריות גורמי הביטחון הפלשתינאים היו יעילים ומקצועיים מאד. החברות הפלשתינאיות הציגו את מצגותיהן באופן מקצועי וברמה בינלאומית. ביום חמישי אחה"צ עבר סכום ההשקעות הזרות שנחתמו את הסף של מיליארד דולר. עוד בטרם נוסף בגדה מקום עבודה אחד, אפשר לומר שהישגה הגדול של הוועידה הוא בעצם קיומה. נועדתי עם ראש הממשלה, סאלם פאיאד, שהיה יוזם הוועידה והדוחף העיקרי להצלחתה. הוא הצליח להוכיח כי תחת ממשלתו הופכת הגדה למקום שמשקיעים מוכנים להגיע אליו. כוחות הביטחון שנפרשו בג'נין ובשכם, ושחלקם הובאו לבית-לחם לצורך אבטחת הוועידה, שינו באיזורים אלה באופן משמעותי את מצב הביטחון האישי והסדר הציבורי. הוועידה היתה מפגן כוח מוצלח מול החמאס. מפגן כוח בלתי אלים שהוכיח כי למודרניות ולפיתוח הכלכלי יש עוצמה נגדית לאלימות החשוכה של החמאס.
חבל היה לי שמלבדי לא נוכח בוועידה אף חבר כנסת ישראלי, אף אישיות רשמית אחת של ממשלת ישראל, אף אחד מהפרשנים החשובים לעינייני ערבים בתקשורת. פגשתי מספר לא גדול של אנשי עסקים ישראלים שהחליטו לפרוץ דרך לשיתוף כלכלי. קורים דברים בצדה השני של גדר ההפרדה, ואצלנו עוד לא רוצים להקשיב להם. אם נקל על הכלכלה הפלשתינאית להתפתח, ויש בכוחנו לעשות זאת, נחזק את הכוחות המתונים ומתנגדי הטרור. על כן אני שולל את המושג "מחוות לפלשתינאים", כשמדובר בהסרת מחסום או בצעד מקל אחר על הכלכלה בשטחים. קשקוש. זהו קודם כל אינטרס ישראלי מובהק.
שבת שלום,
אפרים סנה
