השבוע העברתי בקריאה טרומית בכנסת חוק שאני טורח בו שנים, ושאני מייחס לו חשיבות מעשית ועקרונית. כוונתי לחוק המחייב את השופטים לגזור למי שהורשע בעבירת אונס
לפחות מחצית מהעונש המירבי הקבוע בחוק. העונש המירבי על אונס הוא 16 שנות מאסר, ועל אונס בנסיבות מחמירות 20 שנות מאסר. פירושו של דבר שייגזר, לאחר השלמת החקיקה, על מי שנמצא אשם בעבירות אונס בין 8 ל-10 שנות מאסר.
בשנת 1997 הגשתי את אותה הצעת חוק. בשנים שקדמו לכך היתה קלות העונשים שקיבלו אנסים בבתי-המשפט שלנו מדהימה ובלתי נסבלת. רק 10% מהם ישבו למעלה מחמש שנים בכלא, 38% מהם לא נדונו למאסר בפועל. לא הצלחתי אז הצלחה מלאה. הכנסת אישרה אז הצעה מרוככת שקבעה כי העונש יהיה רבע, ולא מחצית, מהעונש המירבי הקבוע בחוק.
מה שקרה מאז הוא, ששופטינו נעצרו בקו רבע העונש – וחצו אותו משמעותית רק במקרים נדירים. בשנת 2005 עמד העונש הממוצע לעבירת אונס, כולל בנסיבות מחמירות, על 55 חודשי מאסר בפועל. בדיוק רבע מהעונש המירבי הממוצע. משמעות הדבר ששיקול הדעת של השופטים תמיד נע לכיוון הרחמים על האנס ולא לעשיית צדק עם הקורבן, ולשיגור מסר לציבור כי מערכת המשפט רואה פשע זה כחמור במיוחד.
הכנסת, שעוד תצטרך להעביר את החוק לאחר שיוכן בוועדת חוק חוקה ומשפט, שדרה השבוע את המסר הנדרש. הוא נדרש כיוון שאין ירידה בשיעור התקיפות המיניות, ושיעורי תקיפה אלימה של נשים במשפחה נמצאים בעליה.
במקורותינו נאמר "המרחם על אכזרים – מתאכזר לרחמנים". לאחר שהתחלנו השבוע בתהליך של בלימת הרחמנות על אכזרים, נצטרך להמשיך בחקיקה כזו של קביעת עונשי חובה על עבירות קשות נוספות.
שבת שלום,
אפרים סנה
