חיסולו של עימאד מורנייה הוא פרשת השבוע שחלף. אין מי שעסק בביטחון ובמאבק בטרור שלא חש שמחה והקלה כשנודע דבר מותו של מורנייה. שמענו את שמו כבר בשנות השמונים המוקדמות. הוא היה בין ראשוני המייסדים של חיזבאללה שהופעלו ישירות על-ידי המשטר האיראני, ובארגון זה הפך במהירות לאיש הפיגועים המרכזי. חשבון הדמים שלנו עם עימאד מורנייה ארוך וקשה. הוא כולל ביו השאר את פיצוץ שגרירותינו בבואנוס איירס ב-1992 ופיצוץ המרכז הקהילתי היהודי בעיר שנתיים לאחר מכן, את חטיפת שלושת חיילי ההנדסה בהר-דב ב-2000 ורציחתם. גם לאמריקאים חשבון כזה. במרכזו פיצוץ מתחם המארינס בביירות, פיצוץ השגרירות באותה עיר והריגתו בעינויים קשים של ראש שלוחת ה-CIA בלבנון, ביל באקלי, שנחטף ב-1984.

מורנייה שימש לא רק כאיש המבצעים המרכזי של חיזבאללה, אלא גם כאיש שחיבר ותיאם בין הארגון לזרועות המודיעין והחבלה של טהראן ולזרועות אלה של המשטר בדמשק. 

מוחו היצירתי והמרושע הגה ככל הנראה גם לאחרונה פיגועים חמורים ומתוחכמים, ששובשו הודות לחיסולו.

יש התוהים היש טעם בחיסולם של רבי מחבלים בדרגים השונים. הלא תמיד יימצאו להם מחליפים, ולעיתים תהיה הנקמה אכזרית וקטלנית.
 

את זאת יש לזכור:
• ארגוני הטרור אינם זקוקים לתירוץ הנקמה כדי ליזום פיגועים, שהלא הם טעם קיומם.
• חיסולו של בכיר בארגון טרור מפיח תמיד בהנהגתו חשדות וחיפושי "חפרפרות" שסייעו בחיסול. זה לכשעצמו משבש את פעולת הטרור.
• ככל שראשי הטרור עסוקים יותר בהישרדותם האישית ובהגנת עצמם הם יכולים להשקיע פחות תשומות בפעולות התקפיות.
• לא תמיד נמצא לרב-המחבלים המחוסל מחליף הולם, השווה לו בתחכומו המבצעי, בידע המקצועי שלו ובקשריו.

זוהי המלחמה בטרור. אין בה ניצחונות קלים, מהירים ומוחלטים. זו מלחמה שיסודותיה החשובים הם ההתמדה והממוקדות. חיסול מובילי הטרור ומנהיגיו הם חלק חשוב ויעיל במלאכת הסיכול והשחיקה של הטרור. יש בכך משום קביעת נורמה האומרת כי מי שעוסק ברצח בן-מוות הוא, וככל ששיטת החיסול היא ממוקדת ודייקנית יותר, אין הדבר נעשה תוך פגיעה בחפים מפשע.

אין טעם לעסוק בשאלה מי בדיוק חיסל את עימאד מורנייה. קרבנות רבים היו לו, לא רק ישראלים ואמריקאים, אלא גם בני לאומים אחרים, מכוויית ועד ארגנטינה. מי שמותיר קורבנות רבים יש לו גם אוייבים רבים, ומי שחי בחרב מת בחרב.
 

איראן וחיזבאללה מפנים את אצבע האשמה לישראל ועל כן כעת הציווי המעשי עלינו הוא לנהוג בעירנות רבה, בארץ, בחו"ל ובקהילות ישראל. 
 

                                                                    שבת שלום,

                                                                                 אפרים סנה