פרשת השבוע הקודם – דו"ח ועדת וינוגרד – המשיכה לעורר גלים ורעש גם בשבוע שחלף.
 

מי שעורר את הסערה השבוע היה חבר הוועדה הפרופסור יחזקאל דרור. אמירתו כי החלפת ממשלת אולמרט בממשלת ימין בראשות נתניהו היא דבר שיש לו משקל וחשיבות, היא כמובן אמירה נכונה. אמירתה על-ידי חבר הוועדה ימים מעטים לאחר הגשת הדו"ח מטילה על ועדת וינוגרד צל מיותר. אינני חושב שחברי הוועדה המוכרים לי ובציבור כאנשים רציניים ובעלי יושרה שקלו שיקול פוליטי בכתבם את הדו"ח. הדו"ח נוקב ומצביע על הכשלים בלא מתן הנחות לאף אחד מן האחראים. אינני מציע לאף אחד שיעשה חיים קלים לעצמו ויפטור את עצמו מהתייחסות רצינית לדו"ח וינוגרד בהתלות לדברי פרופ' דרור. באותה מידה אני חושב שיש לקחת את רחשי הלב של המילואימניקים ומחאתם בכל הרצינות ולא לזלזל בהם רק כיוון שפוליטיקאים מן הימין תפסו טרמפ על מחאה זו.
 

את הדברים אשר אמרתי מטעם סיעת "העבודה" בדיון בכנסת בנושא הדו"ח אני מצרף לעיונך:

 

 

"החמצה חמורה", הגדיר השופט וינוגרד את מלחמת לבנון השנייה. והיא היתה כזאת בגלל הכנה לקויה של צה"ל, הזנחה של צה"ל, שחיקת ערכים יסודיים של פיקוד ושל מנהיגות צבאית וגם של קבלת החלטות מהוססת. החטא המוסרי איננו בקבלת ההחלטות; החטא המוסרי הוא בהזנחת הצבא. הצבא הוזנח בשנים 2003–2006, וכל מי שהיתה לו יד במעל הזה ייטיב אם ביום הזה ישתוק. 
 

 

 

 

רבותי חברי הכנסת, גברתי היושבת ראש, הערב מסתיים המסע לחילופי השלטון. היו במסע הזה גם תום וזעם אמיתי, אבל היו בו גם הרבה ציניות ושפלות. הקדושים שבערכינו הפכו לתחמושת פוליטית זולה. והמסע מסתיים כפי שהוא מסתיים כיוון שברגע של אמת יש שיקול אחד שצריך לקבוע – איך מבטיחים את עתיד המדינה ומי מבטיח את עתיד המדינה. לכן אני וגם רוב חברי נצביע היום כפי שנצביע. 
 

                                                                    שבת שלום,