פריצת הקיר החוצץ בין מצרים לעזה לאורכו של ציר "פילדלפי" על-ידי פיצוצים מעשה ידי החמאס – זו פרשת השבוע שחלף. זאת כיוון שפריצתו המלאה של הגבול בין מצרים לעזה היא שינוי משמעותי של המציאות שעוצבה על-ידי יציאת צה"ל מרצועת עזה ו"הנתקות" ישראל ממנה.
 

מבחינה כלכלית אין להסרת המכשול הזה משמעות ארוכת טווח. בטווח הקצר מאד יוכלו מאות אלפי עזתים לקנות מצרכי יסוד וסחורות זולות ברפיח המצרית ובאל-עריש. הם "יתאווררו" מחודשים של חנק שנגזרו עליהם בשל השתלטות החמאס וצעדי המנע של ישראל. אך גם אם הגבול המצרי ישאר פתוח לא תוכל מצרים לשמש עבור עזה את העורף הכלכלי ששימשה לה ישראל עד חודש יוני. מצרים הענייה אינה יעד אטרקטיבי לייצוא העזתי. המחירים שאפשר לקבל שם בעבור מוצרי החקלאות והתעשיה הקלה העזתית, נמוכים בהרבה ממחירים שאפשר לקבל בעבורם בישראל. שום השקעות לא תגענה לעזה נשלטת החמאס, והסקטור הפרטי ההרוס לא יקום לתחיה באין קשר כלכלי עם ישראל. גם אם נחשבת פריצת הגבול להישג של החמאס, הוא לא יוכל להאכיל את מיליון וחצי העזתים. כישלון שלטונו יוסיף להדהד.
 

לעומת זאת, יש משמעות ביטחונית לפריצת הגבול. באין גם פיקוח מצרי רפה, יוכל החמאס להחדיר לעזה כמויות גדולות של תחמושת, חומרי נפץ, חומרי מוצא לרקטות, וכסף רב למימון שלטון וטרור. מבחינה צבאית יוכל החמאס להתחזק עוד יותר ולבסס את שלטונו הנשען על כוח צבאי ולא על תמיכה עממית. כל הסקרים מראים לאחרונה ירידה ממשית בהשפעתו הפוליטית ובתמיכה בשלטונו.
 

התעצמות זו, עלולה לבוא לידי ביטוי בשיגורי רקטות בטווח ארוך יותר (אשקלון, נתיבות), ובמשקל נפץ גדול יותר וקטלני יותר. ישראל תמצא את עצמה "נשאבת" לפעולה קרקעית רחבה בעזה שאיש באמת אינו רוצה בה, שכן מחירה גבוה והישגיה הסופיים אינם מובטחים.
 

אם מצרים לא תנקוט בשבוע הקרוב בצעדי ממש לסגירתו של גבולה עם עזה, היא תישא באחריות לכל התדרדרות שכזו. 
 
  

                                                                   שבת שלום,