אמש אושר תקציב המדינה לשנת 2008 בסך של 315 מיליארד שקלים לערך. השבוע שחלף עמד בסימנו. באחת-עשרה הצבעות על התקציב, מתוך 16 שהשתתפתי בהן מאז 1992, הייתי חבר בקואליציה. אמש, בפעם הראשונה, הצבעתי נגד התקציב תוך הפרת המשמעת הקואליציונית. מדוע?
 

דווקא בתחום החברתי היו לסיעת העבודה הישגים נאים, בעיקר בביטול גזירות אנטי-חברתיות שיזם האוצר. על ההצלחה בהגדלת סל התרופות כתבתי ב"פרשת השבוע" הקודמת. יבואו על הברכה כל חברי שעמלו והשיגו הישגים אלה.
 

כחבר הוועדה המיוחדת לתקציב הביטחון ריכזתי בשבועות האחרונים את מאמצי בנושא זה. רק ביום שני הוצג לוועדה הנוסח הסופי של תקציב הביטחון ותוכניות העבודה שהן הבסיס לו. התגלו בו ארבעה פערים עיקריים באשר לשנת 2008. זאת על רקע של חוסר בסיסי ב-14 מיליארד שקל (!) בשנה לעומת הצרכים האופטימליים של הביטחון. כלומר, מדובר בפערים בתוך תקציב שנקבע לא לפי הצורך אלא נחתך כבר לפי המגבלות התקציביות. מהם פערים עיקריים אלה?
 

לאחר כל ועדות החקירה והבדיקה שהצביעו על ליקויים במוכנות העורף במלחמת לבנון השניה, קיבל פיקוד העורף רק רבע מהסכום המינימלי הדרוש לקיים את הפעילות השוטפת של הגנת העורף. אין אפילו תקצוב לצרכי האבטחה של יישובי קו העימות, של היישובים בעוטף עזה, של אוטובוסים ממוגנים באיו"ש.
 

התקציב לערכות מגן אישיות לאזרחים (מסכות אב"כ וכו') הוא 40% מהנדרש. כיום למחצית מאזרחי המדינה אין ערכות מגן בתוקף. הוכנה תוכנית תלת-שנתית להשלמת חלוקת ערכות מגן לכל אזרחי המדינה, אולם בשל קוטנו של התקציב לא תחולק השנה אף ערכה חדשה אחת. יש חשש שהמפעלים המייצרים אותן יסגרו את קו הייצור.
 

בדיונים עם הוועדה המיוחדת הסתבר כי עדיין חסרים מאות מיליוני שקלים כדי לבצע בצה"ל את הדברים החיוניים ביותר בשנת 2008. זאת כאשר התקציב הכולל שניתן לצה"ל השנה נמוך ב-1.1 מיליארד שקל לעומת 2007. אני מנוע מלפרט, אך מדובר בהוצאות חיוניות ביותר.
 

ואחרון אחרון חמור. בניית המענה לאיום האיראני מתעכבת בשל חוסר במשאבים. כאשר לפי כל הסימנים שבידינו האיום הזה מתקרב, כאשר גם מערכת המודיעין האמריקאית אומרת כי החל משנת 2010 ישנה אפשרות שאיראן תשלים את בניית הפצצה הגרעינית, עיכוב המענה הישראלי הוא מחדל שלא היה כמותו.
 

בכמה כסף מדובר? חצי אחוז מהתקציב, פחות ממיליארד וחצי שקל לכל ארבעת הנושאים גם יחד. כאשר המצב האסטרטגי האיזורי מחמיר מבחינתנו, על פי כל הערכות המודיעין, מדינה אינה יכולה לוותר על הגנת אזרחיה בגלל חצי אחוז מתקציבה. גם אם הדבר היה מחייב גרעון של חצי אחוז בתקציב, היה זה מוצדק. במדינות אירופה השבעות והשלוות מותר גרעון תקציבי של 3%. אבל אצלנו אין גרעון בתקציב. שנת 2007 הסתיימה בעודף של כמה מיליארדי שקלים הנמצאים בקופת האוצר. אם האידיאולוגיה הכלכלית של "ריסון הוצאות הממשלה" יותר חשובה מביטחונם של אזרחי ישראל, הרי יש כאן טעות ערכית חמורה.
 

אני חייב לציין כי שר הביטחון אהוד ברק, שניסה בשתי שיחות שהיו לנו ביומיים האחרונים, להניא אותי מהצבעה כנגד התקציב, מקבל לחלוטין את עמדתי, הן בהיבט המקצועי-ביטחוני והן בהיבט הערכי.

מה שמרגיז הוא שבדיוק השבוע לפני שנתיים, שבעה חודשים לפני מלחמת לבנון השניה, אמרתי דברים דומים במסיבת עיתונאים שכינסתי בכנסת. הזהרתי אז שעוצמתנו נשחקה ב-30%, שמוכנות צה"ל נפגמה קשות עקב פגיעות נתניהו בתקציב הביטחון. מה שקרה אחר כך – ידוע.
 

אני שייך לדור שמלחמת יום הכיפורים היתה עבורו החוויה המעצבת. המאבק על ביטחון ישראל הוא עבורי מחוייבות שנטלתי על עצמי בסופה של אותה מלחמה, אותה סיימתי בבגדים ספוגי דם בפאתי אסמעיליה. אמשיך בכך, אם צריך גם לבד.

 

                                                                   שבת שלום,