דרמה-זוטא שהתרחשה השבוע בוועדת הכספים של הכנסת היא מבחינתי פרשת השבוע שחלף.
 

מה שקרה הוא ש"הסיעות החברתיות" בוועדת הכספים: עבודה, מר"צ, הגמלאים וש"ס התאחדו בהחלטה שתאלץ את האוצר להגדיל החל משנת 2009 את סל הבריאות ב-2% כל שנה, בכדי לצרף תרופות וטכנולוגיות חדישות לסל.
האוצר ביקש להוציא מהביטוח המשלים של קופות החולים את התרופות החדישות למחלות הקשות. תרופות אלה הוצעו על-ידי קופות החולים רק לבעלי ביטוח משלים מיוחד, שהם 25% מכלל אוכלוסיית המדינה. שוב החולים העניים נמצאו מקופחים. התרגיל של קופות החולים שנועד לכאורה להייטיב עם חולים במחלות קשות, המחיש שוב איך נוצרו במדינה בשנים האחרונות שני סוגי רפואה – אחת לעניים ואחת לעשירים.
 

חברי ועדת הכספים, ביוזמתו של ח"כ חיים (ג'ומס) אורון הציגו, איפוא, אולטימאטום לאוצר, והתנו את תמיכתם בדרישתו בכך שהשנה יתווספו לסל התרופות 400 מיליון ₪ והחל משנת 2009 500 מיליון ₪ שהם כ-2% מסל הבריאות. אם אכן יעבור הסדר זה בוועדת הכספים ובמליאת הכנסת יבוא לסופו המוצלח מאבק רב שנים.

עוד בשלהי כהונתי כשר הבריאות, בשנת 1996, הגעתי למסקנה כי הפגם המהותי ביותר בחוק בריאות ממלכתי שהונהג בשנת 1995 הוא  העדר עדכון ריאלי, שנתי, של סל הבריאות. אם לא מגדילים מדי שנה את ההוצאה לבריאות (העומדת כיום על 25 מיליארד ₪ בערך) בשיעור גידולה והזדקנותה של האוכלוסיה ובתוספת של 2% כל שנה למימון שיפור התרופות והטכנולוגיות – הרי נוצר פער מתמיד וגדל בין שירותי הבריאות שהציבור צריך לקבל, לבין מה שניתן לו בפועל. אם יש אותו כסף לבריאות על מספר גדול יותר של חולים, ואם אין מימון להכנסת תרופות חדישות ל"סל", - הציבור משלם בבריאותו. ניסיתי להכניס תיקון זה, כאמור בשנת 1996, אך אז התחלפה הממשלה בבחירות ונתניהו הפך לראש ממשלה. החלה תקופת השחיקה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי ושל הרס מכוון של הרפואה הציבורית. מאז, באותן שנים בהן כיהנתי בכנסת ולא בממשלה, מדי שנה בשנה ניסיתי להעביר בחקיקה את העדכון הריאלי של סל הבריאות. ביולי 2006 הצלחתי להעביר הצעת חוק כזו בקריאה טרומית, אולם, האוצר בלם את המשך החקיקה.
 

ניסיתי להגיע עם שר האוצר הירשזון לפשרה לפיה העדכון יוגדל בהדרגה, תחילה 1.5% ב-2007, ואחר-כך ב-2% החל מ-2008, אבל הוא סירב. בהסכם הקואליציוני של הממשלה הנוכחית הצליחה מפלגת העבודה להשיג תוספת של 710 מיליון ₪ לתרופות. אך לא הצלחנו להזיז את האוצר מהתנגדותו לחקיקה שתבטיח עדכון שנתי קבוע ריאלי.
 

בשנה האחרונה הוביל את החוק ח"כ חיים אורון, שכן הייתי מנוע כסגן-שר ליזום חקיקה פרטית, והשבוע יתכן וסוף-סוף הגיע המאבק בן אחת-עשרה השנים לסיומו המוצלח.
 

המשמעות המעשית תהיה שהחולים הסובלים ממחלות קשות יוכלו לקבל תרופות חדישות מצילות חיים מבלי לבקש תרומות, מבלי למשכן דירות ולשבור תוכניות חיסכון, או גרוע מזה פשוט למות באין להם כסף לתשלום. הכתם המוסרי הזה של הפליית החולה העני יוסר מפניה של החברה הישראלית.

 

                                                                   שבת שלום,