פרשת השבוע שחלף היא חשיפת קבוצת השוטרים שיזמו פעולה פרטית אלימה כנגד ראשי הפשע המאורגן באיזורם. אין ספק שמדינה דמוקרטית אינה יכולה לסבול כי מי מאזרחיה יטול את החוק לידיו, לבטח לא מי שאכיפת החוק היא שליחותו, תפקידו ופרנסתו. אבל בקביעה הזו אין די. חייבת להשאל השאלה מדוע הגיעו שוטרים ותיקים ומסורים, אם אכן תוכח אשמתם, לייאוש כה עמוק מהשיטה והמערכת שהם חלק ממנה. שכן לא בקלות מגיע איש אכיפת החוק לכדי הפרתו הבוטה.
התשובה מונחת בסלחנותה הבלתי נסבלת עוד ובאיטיותה המכעיסה של המערכת המשפטית. קולת העונשים המוטלים על עבירות אלימות ומין מקוממת כל אזרח. היא משדרת מסר של סלחנות לאנסים ולבריונים אלימים. לעיתים קרובות ההנמקות של השופטים להחלטתם מעוררות השתאות קשה איך הגיעו אנשים אלה לכס המשפט. השוטרים עוסקים יום ולילה במרדף אחרי הפושעים ובהם ראשי הפשע המאורגן, רואים בתסכול איך לאחר כל עמלם, כאשר הם ומשפחותיהם נמצאים תחת איומים אלימים והפחדה, חומקים יעדי פעולתם בעונשים קלים, לעיתים מגוחכים. אין פלא שאחדים מהם הביאו את תסכולם ומרי נפשם למקום שהוא אסור בתכלית האיסור.
מכת מדינה אחרת שעלתה לשעה קלה לכותרות השבוע היא האלימות כנגד קשישים. גם זו מטופלת ביד קלה ורחמנית על ידי מערכת המשפט, שאינה ממצה את הדין עם הבריונים השפלים המתעללים בקשישים חסרי מגן ושודדים את מעט כספם.
לכן הגשתי השבוע בכנסת הצעת חוק המחייבת את השופטים לגזור למי שהורשע בעבירה של אלימות כנגד קשישים לפחות את מחצית העונש המירבי הקבוע בחוק. ח"כ יצחק גלנטי וקבוצה גדולה של חברי כנסת כבר העלו הצעה דומה בעבר. הם הסתפקו ברבע מהעונש המירבי כעונש חובה בעבירות אלה. אך בשל התנגדות משרד המשפטים הם הסירו את הצעתם. משרד המשפטים מתנגד עקרונית לפגיעה בשיקול הדעת של השופטים. אני סבור שכאשר שיקול הדעת הזה מוטה פעם אחר פעם לטובת הפושעים ולרעת הקורבנות, חייבת הכנסת לומר את דברה. עליה לשדר מסר לציבור באיזו חומרה היא רואה את סוג העבירות הזה.
אני מתכוון להביא את החוק להצבעה עוד במושב החורף ולהעמיד במבחן את כל אלה שצקצקו בלשונם למראה פניהם המדממות של שלמה סקורניק בן ה-88 ומלכה יריב בת ה-81 שנשדדו השבוע בחיפה.
שבת שלום,
